מאור כהן ואורן לוטנברג, "זקני צפת" לשעבר התאפרו חזק, כדי לדפוק שאו רוק אלקטרוני, אולי נסיוני, יותר מיומרני, שהוליד בסופו של דבר אחרי 75 דקות של בלגן לא מאורגן, שפע סגנונות, צלילים ומילים. זה מאור כהן שאחרי זקני צפת ולפני פרנק סינטרה. "שובניסט" בפתיחה בישר אמנם על לבלובו של הדמיון המוסיקלי, אבל השניים ששקדו על יצור מוסיקה אלקטרונית מזניחים בהמשך את הצד הטקסטואלי כדי לגעת כמעט בכול סגנון – דאנס ודיסקו, אלקטרו-פופ, ראפ, אוריינטאלי, ועד היפ ופאנק ומטאל, "סטילי דן", סטיווי וונדר, "האבנים המתגלגלות".
מוסיקאים מקומיים עסוקים בלתרגם השפעות, במקום ליצור מוסיקה מקורית. וככל שהשירים רצים קדימה, הטקסטים נהיים, משניים, משורבטים, חולפים ליד האוזן, ומה שנשאר זו הפקת סאונד ראוותנית ולעיתים מבריקה. השילוב של מוסיקה מזרחית ב"הכול יכול" על "בליין במועדון גדול" הוא אחד השירים היותר מוצלחים באלבום. טקסטים רבים אחרים כמו "אתה חייב לדעת" משורבטים כדי לאפשר למוסיקאים המוכשרים להתפרע, להחליף קצבים, לתבל בתבלינים מזרחיים. מעין זרמי מחשבות שלא תמיד מסתדרים להגיון כלשהו.
בשלב מסוים, החלטתי לוותר על חוברת המילים ולהתמקד בצלילים, בתכנותים ובעיבודים. והגם שאורן לוטנברג עשה עבודה יפה, הדיסק נכשל בגלל היומרות של הבליינים להיות אחרים, קצת ביזאריים, קצת סוריאליסטים. גם לזה צריכים כשרון. אני עוד אתחיל להתגעגע למאור כהן של פעם או להעריץ את מאור כהן בדמות פרנק סינטרה.
