מה הולך פה? צבטתי את עצמי כדי להבין שאינני בתוך חלום רע. האיש המייצג את הז'אנר האמריקני Gangsta Rap, (גנגסטה ראפ) ממלא את הדשא באיצטדיון עם תפריט שירים שכולל בעיקר סמים, סקס ואלימות, כאשר ילדים בני 10-14 מדקלמים את הלכלוכים כמו פרסומת למשקה שוקו, מניפים ידיים לכיוון הבמה, חוככים ישבנים, וצועקים לפי הקצב "מאדרפאקר". לתומי חשבתי כי דווקא בז'אנר מוסיקלי שהטקסטים שלו עוסקים בבעיות חברתיות, הכי מתאים להזדהות עם הסאבלימנל והצל, שאגב חיממו את הפיפטי, אבל לכזאת הצלחה אין להם סיכוי להגיע.
יש הרבה מהומה סביב 50 סנט (קרטיס ג'קסון מקווינס), הרבה מה שנקרא Hype שהגיע עם מקדמי הצלחה ושיווק ממדרגה ראשונה, פיפטי סנט משווק חוויות חיים קשות שמוקרנות בוידאו בסרט הפתיחה כמו פרסומת, על הבחור שקם מחורבות חייו, שלא פחות מ- 9 כדורים פגעו בגופו , ששמע הרבה סורגים ובריחים ננעלים מאחוריו – מנצל את הטראומות למופע היפ הופ בידורי, שמגיע במהלך הערב עד הדחה לסמים, טיפוס על עמוד ואפילו התערטלות חלקית.
50 סנט מחבר אלימות ובריונות סקס וסמים עם שירה לחבילה פעם חשבתי שרק פריקים בדם יכולים להזדהות איתה. אבל לא 15,000 איש.
המוסיקה ממש לא מעניינת: מקצבים איטיים יחסית למה שאני מכיר מראפ, עמוסי באסים, בהגשה אגרסיווית לאללה.
מה עושה את האימפקט הגדול של הראפר הזה? פרט לכמה גינונים מצ'ואיסטים והמון קלישאות היפ-הופיות, לא השתכנעתי כי לפיפטי סנט יש משהו גדול באמת להציע. הוא בטח אינו זמר גדול. הטקסטים? כבר שמענו חכמים ועמוקים מאלה. ההפקה (מסכי וידאו, תאורה, קליפים) ניסתה לשפר את התוצאה הסופית, אבל לא חוללה ניסים. הוא בהחלט לא המשורר הגדול של הז'אנר. וגם הראפ שהוא מציג אמנם מהוקצע אבל חסר קסם וייחודיות. נדמה לי שיש כאן יותר HYPE (ניפוח) מאשרHIP HOP מקורי. האמת הוא אפילו פיהקתי, כשלידי 2 ילדות רקדו זו מול זו כמאוהבות. במה טעיתי שאני לא מבין מה הבלגן הגדול?
