יש לו לניסן הרגשה שהיא הולכת לבשר לו שחלס, זה נגמר. אז במקום לסחוב את זה, בואי נקדים תרופה ונעשה לזה סוף, הוא מבקש. שם השיר הצחיקני – "לא פרנואיד". סוג של הומור נוסח ניסן פרי, שנשמע ממש לא זמר, אבל הרוקנרול שלו נחמד מאוד, קליל, לא יומרני, עשוי היטב ומעוטר בצליל קאזו אפקטיביים. מורגשת טביעתו המקצועית של גרי אקשטיין בהפקה. לא יודע לאן לוקח השיר הזה את ניסן פרי. אני מבין שהוא מוציא דיסק שנקרא "שבוז על הבלוז". מעניין אם הקלילות השמחה הזו מאפיינת גם שירים אחרים שלו.