"מי אוהב את השמש/ למי איכפת שהיא מנביטה זרעים באדמה/למי איכפת מה היא עושה/ אחרי ששברת את ליבי"
האלבום המסחרי ביותר (מיינסטרימי) של מחתרת הקטיפה שהוקלט במהלך 1970, לא ממש חילץ אותה מכשלונותיה המסחריים. הימים – ימי לחצים שעברו על הלהקה, כולל הופעה ראשונה אחרי 3 שנים בניו-יורק. לו ריד נטש באוגוסט אותה שנה, עוד לפני שהתקליט הושלם, אבל הוא השאיר שני שירים מצוינים "Sweet Jane," "Rock 'n' Roll מי יכול לדמיין עולם בלי שני השירים האלה? . וגם שתי בלדות הבלוזיות המצוינות New Age," "Oh! Sweet Nuthin'. ואגב, ג'ון קייל, מי שהופיע כאן במועדון זאפה בהופעה חיה – שהיה חבר בלהקה אינו נמצא כאן אחרי שפרש. צליל מהפכני ומגוון – אקורדים שבורים, פידבקים, ויולות צווחות. פופ הזוי, קאונטרי-רוק (יותר מדי, לטעמי), רוק אלטרנטיבי. תקשיבו לאלבום הזה, תבינו מה הפך את הנפשות הפועלות של הלהקה הזו לדמויות מיתולוגיות ואת הלהקה עצמה ללהקת קאלט. מי שמחפש מחתרת קטיפה יותר רוקיסטית קשיחה וביזארית שילך על White Light White Heat.