"השנה 2006, בקרוב אהיה בן 30", כך פותח טסה את אלבומו החדש. וידוי, מונולוג טיפה נוסטלגי. האם העובדה שהטון, הקצב וההבעה המעט מחוספסת נשמעים קצת שלמה ארציים אומרת שטסה כבר מתחיל להתייצב על מיינסטרימית מסוגננת? התשובה תגיע בהמשך.
טסה משכיב את עצמו על ספת הפסיכיאטר ושר בשיר הזה על עצמו, על כשלונות קטנים בחיים, על פחדים, על ניסיונות לקשרים אינטימיים – בשילובים של פופ, פאנקי, רוק וקישוטי מזרח.
גם כשהוא שר על אהבה נואשת של "סתם בחור מהשכונה" למלכה לולה, זה יוצא לו עשוי היטב מתנור הבישול המוסיקלי עם כלי נשיפה וכינור אוריינטאלי (עיבודים בשיתוף שמוליק דניאל), שנכנסים במקום הכי נכון. שמעתי בטונים את הזמר SEAL מעורב במזרחי, שיר שמשכנע בעיקר בביצוע הנשמה של טסה, שממשיך ליצור מוסיקה מקורית ממגוון מקורות השפעותיו.
הריגושים הגדולים מגיעים משיר שנקרא "קחי אותי לטייל", שיר כאב, על בקשת סיוע נואשת, זה יצא לטסה ממקומות הכי עמוקים – נוגה ועדין, מעובד נהדר לכינור.
ההפקה מלוטשת. הפאנקי שלו נשמע אחלה גרובי מקושט בסלסולים אפקטיביים. גם ב"הימים האבודים", שהטקסט שלו אמנם די אנמי, המבנה המלודי והטאץ' הפאנקי מיוחדים מאוד.
ב"דבר פתוח", שיר עידוד עצמי מחויך משהו, הכניס טסה פראזה מלודית קצרה מפתיעה בעיצומו של הקצב הפאנקי. השימוש כאן בבראס סקשן – יוצא מהכלל.
"דבר פתוח, שחרר אוויר, תרגיש קצת את הרוח, צא אל העיר". שיר פופ תמים, וגם כאן, מה שיותר משכנע הוא העיבוד הפאנק-גרובי והורדת ההילוך הקצבי למשפט "היינו קרובים/ רחוקים מהכל/היינו תמימים"
תעודת הזהות המוסיקלית של טסה? ממש לא ברורה. יש לו מהלכים מינוריים שקטים יפים, יש לו את פאנקי וקישוטים מזרחיים וגוון אקוסטי-קלאסי (עיבוד יפהפה לצ'לו ב"חשבתי"). אבל מה שיפה אצלו – שההשפעות מתלכדות למוסיקה שיוצאת מתוך העוצמות הפנימיות שלו, מתוך היכולת להיות ישר עם עצמו ועם החומרים שלו.
שמעתי את טסה גם בערב ההשקה של האלבום במועדון התיאטרון בהרכב מלא שניסה לשחזר את הסאונד של הדיסק, ויצאתי בתחושה שטסה טס ונוסק במהירות מסחררת לשמי הפופ המקומי. כשרון, מקצוען, זמר נשמה. אם זה מיינסטרים, אז טסה זה מיינסטרים נפלא.
