"חיכיתי לך"

פבלו רוזנברג

Base
0/5

לא להאמין שפבלו היה בין הראשונים ששרו רוק כבד בעברית בשנות ה-80 בין השאר ב"סטלה מאריס". היום הוא מייצג את האנטתיזה. קו מינסטרימי, סלואו-פופ שנוגע בלטיני וקורץ לסאן רמו. פבלו מביע כאב ש"חודר כמו חץ אל תוך הלב", געגוע מטריף, לילה שלא מרחם וקשה להירדם.

המאהב הלטיני שבו מחכה לאהובה הנצחית. הוא יבטיח לה לחיות איתה עד סוף האהבה,  הוא ימתין לה אפילו 2000 שנה, אומר השיר השלישי בדיסק.
מעריציו של פבלו חיכו חמש שנים לדיסק הזה, והם יקבלו את מה שהם רוצים – מבלדות רומנטיות עתירות רגש  ועד מקצבים לטיניים מסורתיים ותוססים מופקים על-ידי בעלי מקצוע ששולטים ברזי הבישול וההפקה העכשוויים .
 ויש פה הכול, תוספות וקישוטים, טקסטים בספרדית לצד טקסטים בעברית, כלים ים-תיכוניים (עוד, דרבוקה, בגלמה), גיטרות פלמנקו  וגם מניפולציות סטייל הפרוייקט של רייכל. הרי נוסחאות מוכנות:  תקשיבו ל"אין פה אף אחד" עפ"י פיירו וחוסה, תקבלו בסוף השיר קול אווירה נשי מסתלסל בנוסח האתיופי של רייכל. זה שקוף נורא.
פבלו,  שכתב והלחין את רוב שירי הדיסק החדש – גם תרגם מספרדית את השיר הזה –  ללא ניצוץ פיוטי.
מבחינת הטקסטים  – הייתי מהסס אם לתת לו ציון עובר. ב"אל תדאגי" – איך אפשר בלי שיר רגש אחד על אימא – התחרז-התפלק  לו "שתינו קצת יין" עם "הכול על הזין", וזה תפור מה-זה מלאכותי.
ובשיר אחר מוצאים שורה כזו: "את ואני זה פשוט דבש ופרחים/ אז למה אנחנו בורחים מכול המקומות הקדושים". לך תבין למה התכוון המשורר ב"מקומות קדושים" ואיך זה מתקשר עם כול הקיטש הזה.
ובשיר "נרקוד נשמח" הוא שר: "נרקוד נשמח כי אין מחר", פתאום המאהב העצוב והמתגעגע, נהייה נהנתן עליז ומופקר בשיר חאפלה.
בטקסטים, פבלו נשאר סתמי, לא אישי ולא מעניין. 
 במוסיקה – המצב יותר טוב. גם בביצועים – לזמר הזה יש טווח אמוציות ומנעד קולי הרבה יותר עמוק מהטקסטים שלו.
 פבלו שקוע עד מעל צוואר ברומנטיקה בנוסחי הפופ הלטיני המוכרים מז’אנר הטלנובלות. להיטן מיינסטרים, מלודיות קולחות, מקצבים מכול הבא ליד – בנוסחים המיושנים של רומבות וצ’צ’ות ועד ואלסים וגם מקצבי חאפלה ים-תיכוניים. תערובות לטינו-מזרחיות שיחניפו לקהלים גדולים. 
יעקב למאי שעל העיבודים שדרגו להפקה דה-לוקס כולל הלהיט "מלדיטה לונה" בשיתוף הזמרים איטלו גונזלס ואלפרדו סוטלונגו. גם המיקסים ותיכנותי הקצב – אחלה. נדמה לי שפבלו אינו שואף ליותר מזה: בסופו של דבר הוא עמל  בשביל הקהל שיודע בדיוק מה הוא רוצה לקבל ממנו.   
שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. אני פשוט מתבייש שככה מבקר מביע את עצמו בושה יש דרכים להביע דעה על אומן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן