"מבדידות אנשים הופכים קשים/ מעטים יוצאים ממנה נשכרים/ יש הפוחד מהדממה/ יש המגלה בה נשמה"
המילים (יהונתן גפן), המנגינה מציינים את אחד החיבורים המוצלחים של סוף השבעים, ואת אחד השירים היותר יפים שהלחין שלמה יידוב במסגרת ההרכב האלמותי – "קצת אחרת" (שלמה גרוניך, שלמה יידוב, שם-טוב לוי). "שיר בין ערביים", כך נקרא השיר ( דגימת סאונד למטה) הפותח את אוסף ה-19 של יידוב. שיר-ספור הזוי – "הוא יושב על שפת הנחל בין ערביים/ מקשיב לקול שיר המים הזכים"- עם תובנה. טון מתגעגע, פסנתר לירי, הרמוניות קוליות שמיימיות.
אחרי ששמעתי 19 שירים באוסף, "שיר בין ערביים" נשמע אולי הקלאסי שבלחנים של שלמה יידוב. כאן הוא הלנון+מקרתני של המוסיקה הישראלית.
יבואו עוד יפים, מנגינות אחרות, עיבודים אחרים, ועם זאת יידוב בולט בכישרון המלודי שלו. כמעט אותו נס מוסיקלי התרחש גם בהלחנת "ימים לבנים" לפי מילים של לאה גולדברג, הליריות של הלחן, הגוונים הרכים-פסטליים של העיבוד ממש כמו שיר שמצייר אווירה – הפתיחה הפסטורלית בצליל החליל של שם טוב לוי, מוסיקה שמעבירה רוגע וגעגועים מיוחדים – "שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר". ידוב נכנס לעומק הטקסט של המשוררת. זה מסוג הטקסטים שזכו לנשמה בזכות המוסיקה המאוד ייחודית שלו, שלא הייתי קושר אותה להשפעה/ סגנון מסוימים. משהו אישי מאוד טהור.
ברוח הזאת, המלודית-לירית המתגעגעת והצובטת תחושתית, מתנגן גם "שיר אהבה" (יהונתן גפן) – טון תמים, צליל גיטרה אקוסטית על כמיהה לאהובה שדמותה התפוגה והפכה ל"טיפות של חלב על נרות אהבתי".
לעומת זאת – "ילדי הירח" של אהוד מנור – שיר רומנטי-נוסטלגי על דור ילדי מהפיכת הסיקסטיז (ההיפיז) ומה שקרה להם כעבור עשור שנים, מושפע מוסיקלית מז'אנר הפולק-רוק האקוסטי דוגמת קרוסבי, סטילס ונאש.
יידוב מייצג את דור ההוא של מוסיקאים ישראלים שנע בין הקלאסי והפלוקלוריסטי, שנגע בנגיעות קלות גם בג'אז ופולק ורוק אנגלי שכונה בימים ההם "פרוגרסיווי" (להקת "קאמל", למשל) שבא לביטוי גם ב"קצת אחרת". הוא נטה להעדיף מה שנקרא שירי משוררים – לאה גולדברג, נתן אלתרמן, יהונתן גפן, נתן זך.
בשנות השמונים נחשף אצלו יידוב הגיוון – הפן הג'אזי ב"שיר ברים" (מילים ולחן – יידוב), הסמבאי ב"יומים" ("הנה בא הקיץ"), פופ-פאנקיי ב"עכשיו הזמן"), ובעיקר העממי-טרובדורי-רומנטי בקאברים למוסיקה ספרדית מקורית ושורשיו הלטיניים (טנגו) – "סיבה להמשיך" לפי ויקטור הרדיה, "טקיטו" לפי מריאנו מורס (אינסטרומנטלי), "ביום שאת רצית בי" (ק. גרדל-א.לפרה), גם בשירים קלילים בהשראת המוסיקה ונופי ילדותו הזו – "חולם בספרדית" (1988), "חלק ממני" (1993) Como La Luna (1997) – להיטו הספרדי הגדול ביותר שבוצע גם על-ידי של ריטה – "ערב כחול עמוק".
גם בפרק הזה, הספרדי-לטיני נחשפת המוסיקליות של יידוב, כמו גם ליבו הרומנטי-מתגעגע, אבל הערך הסגולי היצירתי קיים עדיין ביצירות של יידוב בשבעים. שם נמצא הכישרון המלודי-הרמוני הגדול שלו.
"ימים לבנים" דואט שלמה יידוב ונתנאלה
