ששת, מהדורה כפולה מיוחדת במלאת 30 לצאת האלבום אן.אם. סי

ששת

אן.אם.סי
5/5

 שלושים וחמש שנה עברו. אני זוכר חזרה של ההרכב הזה. מועדון ליד רחוב המסגר. באמת, לא ידעתי מאיפה זה התפתח. היום אומרים ש"ששת" הקדימה את זמנה. אז ככה: כישרון כמו שם טוב לוי אינו תלוי בזמן או בטרנד מוסיקלי. "בלילות הסתיו" שיהודית רביץ מבצעת הוא שיר שיכול להיכתב היום ואתמול ומחר. הוא לא קשור בטרנד כזה או אחר. המילים של המשורר דוד פוגל ("בלילות הסתיו נופל ביערים עלה לא נראה ושוכב דומם לארץ") והעיבוד העשיר הזה משייכים את השיר  לאסכולת רוק קלאסית, למשל כמו זו ששמעתי אצל להקת Camel  סולו החליל של שם טוב לוי כאן מפלח את הלב. הגיטרה של שמוליק בודגוב מסעירה את החושים. שיר חדפעמי שלא הקדים ולא התאחר מבחינת הזמן. הוא פשוט נולד ונשאר חתום בחותם הנצח של הזמן.

 שם טוב לו, לחניו וחלילו קובעים את הטון בדיסק. ההשתלבות היפה של מקצבים שונים – רוק, בלקניים וגם אילתורי ג'אז הם תוצאה של עיבודים רבי דימיון, ובכך ששת מאוד היא בהחלט חלוצה בפופ הישראלי. התזמור של "ענבלים" לפי אלתרמן  (דגימת סאונד למטה) הוא אחת הדוגמאות לשזירה יפהפיה של מלודיה, הרמוניה קצב ואלתור קלידים וחליל.  אני יכול להקשיב לקטע הזה  פעם אחר פעם, להתבשם מריח המרחבים שאלתרמן תיאר ולהתענג על קולה המתגעגע של רביץ ולחוש את המרחב המוסיקלי שהתפתח כאן.

"צבעים" האינסטרומנטלי מושפע מהמוסיקה הקלאסית, יופיו – נדיר, ואתה יכול לדמיין את הצבעים והמראות שהמלחין ראה. מנגינה, אלתור, הרמוניה, קצב.  וזו הייתה הגדולה של שם טוב לוי ב"ששת" למזג את האלמנט המלודי לירי, את האלתור (נגינת פסנתר סוחפת) ואת הקצב המודרני.

"סמבה ברגל שמאל" למילים של יעקב גלעד – הוא כבר כיוון אחר. הלחן של יהודית רביץ. סמבה ישירה ומשמחת, כתובה בהשפעה מובהקת של המוסיקה הברזילאית. ושם טוב לוי לא מוותר גם כאן על האילתור..

7/8 האינסטרומנטלי הוא קטע כמעט ניסיוני. מתפתח בצורה מפתיעה בפראזה מלודית מסעירת חושים, בקולות של רביץ ושם טוב, באילתור פסנתרני שנכנס וזורם עם כל הקטע.

"לו באת" בשירתו הרכה של שם טוב לוי, הוא אחת המנגינות  המרגשות ששמעתי מעודי. המילים של יונתן רטוש – "לו באת/כמו שאת/כעת עתה/הייתי מקבל/ הייתי מקבל אותך כל כך פשוט/ כמו שאת".  כמה פשוט. כמה יפה. כמה הלחן והשירה ממלאים את המילים בתוכן – בזכות הלחן הצנוע, הטון החם, האנושי של לוי.

 ועוד שלושה קטעים אינסטרמנטליים – "דבקה" (שם טוב לוי) שמתפתח בצורה מפתיעה לכיוון הג'אם הג'אזי, כולל סולו גיטרה חשמלית מסעיר, דינוזאורוס הבן (שמוליק ארוך) ו"פה מינור" (שם טוב לוי)

 דיסק הבונוס המצורף הוא פסקול הסרט "מסע אלונקות" שהלחין שם טוב לוי וביצעה "ששת" – כולל שיר הנושא בביצוע גידי גוב. גם כאן נשמרת בדרך כלל האווירה-טון של הדיסק הראשי. שלושים וחמש שנה עברו והדיסק הזה לא איבד דבר מיופי, שעומד ויעמוד לו לנצח.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות