"כול הדברים משתנים, לא רגוע, לא בטוח/ בשביל זה להמשיך להילחם?"
תחושת ההשתנות מתורגמת ע"י בילי קורגאן, הסולן לשעבר של סמשינג פאמפקינס לאווירת רוק הנאורוטית. הוא שר שיר בשיר השני באלבום: "לא יכול להעניק לך את ליבי הישן" ובשיר השלישי: "מי צריך כאב כדי להישרד/ אני זקוק לכאב כדי לשנות את חיי". צליל האלקטרורוק הפסיכודלי מגיע עד לקאבר של To Love Somebody של הביג’יז. זה אלבום טעון של תחושות, כאילו לקרוגאן זו שאלת חיים ומוות לעשות אותו. המוסיקה ההזויה משהו נוגעת גם בדאנס, אבל קרוגאן לא הולך על פאן. אם יש כאן דאנס, אז הוא טעון בעוצמות רוקיסטיות שנובעות מהזעקה הפנימית.
