נורמנד גיבו – בס אקוסטי, ג'אן דארום –  סקסופונים (בריטון, טנור), איבנהו ג'וליקה – חצוצרה, פלוגלהורן, מת'יו בלנג'ה – קלרנית וקלרנית בס, קלוד לאברג'ה – תופים.

בעיה לא פשוטה לעשות מחווה לנגן הבס, הפסנתרן והמוסיקאי האגדי, צ'רלס מינגוס. מינגוס כתב כ-400 יצירות והקליט כ-60 תקליטים, קשת נדירה של סגנונות מנוגדים, צבעים ומבנים מורכבים שאפיינו את אישיותו המורכבת –  אובססיווי, בלתי צפוי.

נורמנד גיבו, נגן הבס ממונטריאול והאנסמבל שלו (על טהרת קנדים צרפתיים) לקחו את מינגוס כפרויקט חיים מאתגר. בשעתיים של הופעה קיבלנו מינגוס כמו שלא שמענו מהרכב ג'אז כלשהו.

כמנהיג הרכבים, כמלחין וכמעבד, גיבו הקדיש למעלה מעשר שנים  מהקריירה שלו לפתור את מה שהוא כינה "המסתורין שאופף את המוסיקה של צ'ארלס מינגוס" בשביל המשימה הוא גייס לא רק נגני ג'אז מקצוענים מהשורה הראשונה אלא גם נגנים יצירתיים שמוכנים להירתם בהתלהבות לפרויקט. גיבו הצליח כמעט בבלתי אפשרי: להעמיד אנסמבל קנדי ייחודי שכל אחד מנגניו הוא "יוצר" בפני עצמו – וגם לנגן ברוחו של ענק הג'אז. והדגש הוא על "ברוחו".

שמענו מוסיקה מורכבת, קטעים שמשתנים בתוך עצמם בצורה לא צפויה, במקצבים, סוערת ומתפרצת דיסהרמונית וגם הרמונית, דיסוננסים של אוונגרד וגם סווינג קולח, כשהנגנים שולטים בטקסטורות המשתנות האלה נפלא.

 גילינו  נגן יוצא מהכלל בקלרינת בס, מת'יו בלנג'ה, שכמו  ממציא את מינגוס  מחדש בכלי הלא שכיח והמפתיע הזה. הקלרינת בס נשמע כמו קול אנושי בהרכב של גיבו.

גם איבנהו ג'וליקה בחצוצרה ופולגלהורן  מגיע לקשת צבעים מרהיבה, ואילו ז'אן דארום בסקסופונים וחליל  שניגן יחף – נשמע כלידר מלידה.

כל החבורה הזו "באה לעבודה"  – רצינית מאוד, מיומנת, בוערת, מחייה את מינגוס ברמות עיבוד-נגינה-אילתור שנוסקות גבוה מאוד. זה אנסמבל שצריך  להגיע לכל פסטיבל ג'אז בעל מוניטין.  זה אנסמבל שאסור להחמיץ.