הטון של שלומי רך ומתגעגע, סולם מינורי, קלידים ומיתרים מרככים עוד יותר את האווירה הרומנטית. מנגינה פשוטה, תמה, רגש של רגעי השראה. מי שציפה משלומי שבן לפתיחה מורכבת ונועזת לקראת אלבומו החדש – יקבל כמעט את ההיפך. איטי, מגועגע, רגיש. בטח יש לו דברים יותר מיוחדים, אבל גם בפשטות הזו יש יופי.
4 תגובות
חמוד.,.יש שירים יותר יפים
מצפים ממנו שיהיה ציני, אירוני יש בו גם את הצד הרומנטי
וזה שיר ממש אבל ממש יפה עד מצמרר.
לתגובה הקודמת כן הוא וירטואוז! כן הוא אמן המילים! כן הוא מלחין נהדר! וכן כן הוא גם זמר שיודע לשיר ולהגיש שיר.
מסכים עם זה שמעליי. אני אוהב את השבן שלי כשהוא מגיש שירים שמבליטים את יכולת הנגינה הוירטואוזית בשילוב טקסטים ציניים. כאן הוא מוצג כזמר מוגבל ששר שיר שכבר שמענו אלף פעמים. חבל. בשביל שירי פוצי מוצי וטקסטים סתמיים על אהבה לא צריך את שבן. בשביל זה המציאו את איה כורם.
שיר נחמד. אבל שלומי שבן נכנס לנישה הכי לא מתאימה לו- נישת הזמר. הוא אינו זמר. הוא וירטואוז פסנתר, ציניקן גדול, אומן במה לחלוטין, לא אומן של פלייליסט. כאן מתגלה שבן במלוא מערומיו וזה לא נשמע טוב. גם השיר אינו מבריק במיוחד. עוד שיר רומנטי של שקיעה נוגה ואהבה קרבה. טעות.