קוראים לו בעברית תומר בר. פסנתרן ג'אז בן 12.  פסנתרן בן 12? על העטיפה של הדיסק זה Tomer Bar. והוא מנגן קטע שנקרא  Memories – והצלילים הנוגים יכולים  להיות מנוגנים בכל שפה. כן, גם אתם יכולים לשאול ילד בן 12 – מה, כבר יש לך זיכרונות. תומר ישיב לכם שזיכרונות זה לא מימד של זמן. זה מימד אחר שקשור במשהו נצחי יותר. המוסיקה שהוא מנגן היא מוסיקה של נצח. זכרונות של 12X4. ואני רואה את השם שלו בתוכניה של פסטיבל ישראל.

ובאמת מבחינת מימד הזמן, תומר בר קורץ כנראה מחומרים שמנצחים את הגיל ואת הזמן.

קודם כל נברר את מה שגם דף יחסי הציבור שואל: האם יכול להיות אמן בגיל 12? האם נער בן 12 יכול להגיע לעומקים-רבדים-אמירה?  נו, אז ברור שאני אומר עכשיו: תקשיבו לדיסק. ובאמת תקשיבו. אתם  12, 22 או 32. הילד אמן. תומר, נינה של הצ'לנית האגדית תלמה ילין ובנם של השחקנית שרון כהן והמוסיקאי ומנהל מועדון "הצוללת הצהובה" – מושפע מצ'ארלי פרקר וביל אוואנס, מוביל רבעייה המנגנת בדרך כלל וחומרים שלו. כאן הוא עובר מבלדה רומנטית ("זכרונות") לסווינג קולח של "טינאייג''ר". שימו לב מי מנגנים איתו: יוראי אורון בקונטרבס, איתן איצקוביץ' בתופים, ירון מוהר בסקסופון ואצ'ה בר האב – בגיטרה.

גם הקטע הבא Rainy Night  המייצר מוד מהורהר נכתב על-ידי תומר כמו כל המוסיקה לדיסק הזה ומראה כמה ביל אוואנס התנחל אצלו חזק, ואיך הוא מנגן בלדה. ווואהו. רומנטיקן בדם.

זה דיסק מקורי (פרט ל-Oleo של סוני רולינס) עם מוסיקה מתקשרת, ידידותית לאוזן שמחפשת את ההרמוניה היפה, את האילתור הבהיר, מנוגנת ברמות גבוהות של הפסנתרן. ג'אז היא לא רק שפתו הנגינתית, אלא גם היצירתית. אני שומע את האילתור שלו עם אבא אצ'ה בקטע מס. 4  Teenager  חלק 2, וזה מגיע ממקומות של אהבה גדולה, גם של מיומנות.

זה Teenager? הולך וצומח כאן ביל אוואנס מקומי.