אלבום עשירי לרוקרים מניו-ג'רזי, שמגיע אחרי 'Have a Nice Day' מ-2005, הצליל יותר מלודי, ההשפעות יותר קאונטריות (ההפקה היא של שני מפיקי קאונטרי), אבל מבלי לזנוח את השורשים ההרד-רוקיים,, אם כי המוסיקה הזו לא ממש מציבה אותם בטופ של מכסחי האיצטדיונים. עם הגיל מגיעה התרככות.
לא שחשדנו שבון ג'ובי אינו מושפע מקאונטרי מיוסיק, אבל הפעם הוא אינו מסתיר את העובדה, שהדיסק נעשה בהשראת המכה של הקאונטרי מיוזיק, נשוויל. לוחצים בשלט על Whole Lot Of Leaving, וחשים בגעגוע למקורות. מזכיר להקות שבעים כמו "הנשרים" + משהו מניל דאיימונד. ועדיין Lost Highway אינו דיסק של "בון ג'ובי עושה קאונטרי". זה לא שהוא הפך בן לילה להנק ויליאמס של הרוק. ממש לא. תקשיבו ל – We Got It Going On, שזה רוקנ'רול פאן, שבון ג'ובי מתמחה בו.
Make A Memory הסינגל שיוצא מהאלבום הזה – הוא פופ שמציג בון ג'ובי מרוככת, רגשנית ורומנטית. זה שיר אהבה שירוץ הרבה ברדיו. מיינסטרים? ואללה. בגדול. בטוח שזה לא דומה ל – Keep the Faith של 1992. המעריצים הותיקים ינסו לא לעשות השוואות. ג'ון בון ג'ובי עדיין במרכז. זה העיקר בשבילם.
