"דרך"

מוש בן ארי

אן.אם.סי
4/5

מוש שר בשיר "בן אדם" כמטיף בשער שמבכה את שברו של החלום שכול-כך האמנו בו. ("אם רק נעיז להסתכל טוב בעיניים" או "מתי נהיה אחד?") האם זה מה שחשקה נפשו של מוש – שנהייה כולנו יחד? על איזה חלום הוא מדבר? ציוני? חברתי? שלום? מוש גם מנסה לעניין אותנו באלהים שנקרא "ג’ה", שזו גחמה אופנתית לכבוד מי שמרגיש ראסטאפארי.זה הטרנד לשיר-לרקוד על הצרות-תקוות קולקטיביות בשמו של אלהים ראסטפארי סתמי. אבל סך כול האמירות שלו מתנקזות לחגיגה קצבית אפרו פופ ים תיכונית לטינו-סלסה-רגאיית עם כול דבר. בוכים וחוגגים. יותר חוגגים מאשר בוכים. יותר המסר של ה"אנחנו" לא של ה"אני" האישי, כשגם נושא האהבה נכנס איכשהו באיזו דלת.
הוא נע בין מטפורות מיופייפות לאמירות פרווה, ובסופו של דבר לא הכי ברור מה הוא רוצה מעצמו ומאיתנו. מוסיקה: כאן המצב יותר טוב, במיוחד האוריינטציה במיזוג פופ ומוסיקת אפרו. אחרי 15 קטעים יש מה כמה דברים שמרוממים את מצב הרוח, במיוחד מנגינה מקורית כמו "את", הקטע הקצבי "יה", להיט רגאיי-סמבה , קליט-קליל-פריך וכנ"ל "קובה לובה", "מדבר", האפרו-רגאי קצבי ומלהיב. מצד אחר: שיר שקט , "נהר" שמסיים את הדיסק, בעיבוד אווירה יפהפה, מנוגן בליווי אקוסטית, עיבוד אווירה לחצוצרה, שמראה שמוש בן ארי יכול לכתוב גם כשהוא קרוב יותר אצל עצמו, לירי יותר, משוחרר מהטרנד הקוסמופוליטי-אתני הזה, שמתלבש על כול דבר.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. קצת קשה לי להבין על איזה מחסור בפן אישי מדובר. מה בדבר "דרך", "קחי אותי" ו"ים"? שירים שבכל פעם שאני שומעת אותם הם רק נוגעים בי יותר. זו האמירה האישית של מוש והיא מה שהופכת אותו בעיני, ליוצר מדהים ונוגע.. מחכה לאלבום הבא…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות