אנחנו באגף שירי הדיכאון. מה לעשות זה חלק מהחיים, הדיכאון. רק שבמוסיקה ה"ים-תיכונית"  (קומבינה ישראלית) דיכאון יכול להיות גם חאפלה. ובאמת,  הדואט של אביטבול (לא טעות) את סרנגה, יכול בהחלט להיכנס לצלחות של המוזמנים לשמחות בישראל, בלי שיגרום להם להזיל דמעה. דקלה כתבה לחן באוריינטציה של מוסיקה ערבית. אחרי כך זה הופך למסיבת דאנס.

מה אומרת הבחורה לבחור: אל תלך לי, תביט בי האם עיני לא עצובות מדי, מה לא ניסיתי, די תסלח לי. תסלחי לי אביטבול שלא התעצב ליבי, אבל גם כך, רציתי לשמוע מה הבחור משיב לה על טענותיה והאם ינוחם ליבה הדואב? והנה, סרנגה בתפקיד הבחור שר את זה ביוונית, "סטין קרדייה מו פליגי" ו"אגפי סו, אקומי סגפו, אגפי סו". והשאלה שלי היא – למה? ביקשה ממך משהו בעברית, תשיב לה בעברית. שתבין אותך. נו טוב, צריך להבין את הגימיק המסחרי. עברית, ערבית, יוונית, ואם אפשר להכניס בשיר אחד, הנה שיחקנו אותה כאילו בקיבוץ גלויות מוסיקלי.  ואגב, יש כאן על הפתיחה גיטרת פלמנקו וקצב דרבוקות ותזמור אוריינטאלי. חגיגה ים תיכונית. מה חגיגה: הילולה. אבל מה זה יורדת נמוך.