ברק גביזון – גיטרות שירה, אמיתי אשר – גיטרות, בס, קלידים, רועי דותן – בס, גיטרות, טל מילר – תופים.
מי זוכר את אלבום הבכורה של "מלכת הפלקט" שיצא לפני 8 שנים. ואם אנחנו רוצים להיות סתם "רעים", אפשר לשאול את זה אחרת: מי רוצה לזכור. אבל אולי העובדה שפיטר רוט היה חבר בהרכב המקורי כן צריכה לקחת אותנו אחורה.
בואו נלך קדימה: ברק גביזון ואמיתי אשר שהיו שותפים להקמת הפלקט (ששיתפו לאחרונה פעולה ב"מטרופולין") יחד עם רועי דותן וטל מילר חידשו את ימי הלהקה.
"מתוק מדי פתאום נהיה כל כך מר בדיוק כשהתחלתי לנשום"
בביקורת על הסינגל הראשון מהאלבום "מיליון פעם" ציינתי את הטקסט, אבל חסר לי משהו במנגינה וגם בעוצמות הביצוע. מכל מקום, השיר עורר סקרנות להמשך.
"שכחת שאמרת/ אוויר הפך להיות כל-כך מוזר", מתבכיין גביזון ב"אח יפני". השיר מתחיל שקט ומשנה הילוך – שיר על החזרה למקום מוכר שלא פתר בעיות – "חשבתי שהפחד יעלם, אבל מאום", טקסט חזק שעוסק באיבוד השפיות, בניסיון לחזור לעצמך וההרגשה שתמיד חסר. הבעיה לטעמי דווקא בחלק הקצבי שלא מצליח לעזור לטקסט לעבור.
הניסיון לשדר מצוקות קיים גם ב"חלקים מהלב" – וגם כאן השיר סובל מחסר מלודי ומביצוע קלוש. בלבול החושים, תחושת המוזרות ומערבולת הרגשות ב"חסר משקל" מגיעים בקצב חזק וטוב, אבל ההבעה המאומצת של הזמר מעקרת את הדרמה. כנ"ל שיר על שרידות "נעזבים".
"רציתי רק לבדוק אם יש בי משהו שחסר/ רק שאת רצית יותר". מה חבל שמילים כאלו – שיר על יחסים טראומטיים – אינן זוכות למוסיקה אטרקטיבית יותר.
"עובד מאוחר" – שיר על האינדיווידואליסט הדפוק (שהוא רק מספר, עבד של מיסים ומשטר) מעין שיר מחאה – הוא רוק מוצלח יותר מקודמיו, וגם כאן הביצוע הקולי סובל מצעקנות. שירת רוק – אינה צעקנות.
Assumption ו- Too Much שניים מהשירים ש"מלכת הפלקט" שרים באנגלית (גם הם עוסקים בקשר שבין יחסים וחרדות) מראים שהלהקה הזו הייתה צריכה להיות/ל הישאר "לועזית". "מלכת הפלקט" נשמעת הרבה יותר טבעית בשפה הטבעית של הרוק.
מכל מקום הציפיות שלי אחרי "מיליון פעם" לא ממש התממשו – באלבום הזה.
