יאללה ביי

אריאל הורוביץ

ההופעה באולם "ענבל" בסוזן דלל
4/5

יאיר מיכאל בגיטרה, אלעד כהן – בס, עידן גרין  – תופים  הפקה מוסיקלית: יהודה עדר

אריאל הורוביץ פותח את הערב שלו ברוח פיוטית: "הרוח מביאה עננים מהים/מדגדגת אותם בפיטמות", מומנט בחיים, אהבה שמתחילה בגשם.

מאחורי הקלידים מתיישב בחור נחמד. שום גינונים. לא יקום ממושבו אלא כעבור שעה, בטרם הדרן. לא חנפה, לא מניירה סטארית. רק הדבר עצמו.

ואחר-כך, אריאל הורוביץ שר שיר על משה רבנו, שעלה עוד פעם על ההר לראות את הארץ המובטחת, ומת בפעם השניה מול דוגמנית בתוך הליקופטר מעל עיר פלישתית הנמצאת בעוצר.   

 הוא לא משדר סוג של מרד, לא בועט במשהו. בפשטות יכולה להיות אירוניה, גם כשהמבצע נשמע ונראה ילד-טוב-משהו, שרושם את רישומי תחושותיו בצליל. הוא גם לא מסוג הרומנטיקן המתבכיין ששר תסכול אישי, אבל הוא רומנטיקן, שמתרגם מילים לקווים מלודיים רכים ולא פשטניים, כמו ב"איש הכפר". או כמו ב"היי איש", לא פומפוזי, בלי מניירה מיותרת. יוצא לו כזה טבעי, קול והבעה מחוספסים, כמו מרושלים שחודרים, ויש לו חן והוא יודע לחבר הומור ורומנטיקה ואירוניה,  סיפור ואמירה. המוסיקה – אילו הייתה משווקת אי-שם במערב בשפה לועזית, יכול להיות שהיה צועד איתה כל הדרך אל הבנק, וכבר דיברו על הצבע של רנדי ניומן שקיים בטונים של הורוביץ. 

"בשנים האחרונות יש אשה בחיי, כל חודש היא שולחת לי מכתב אישי במעטפה חומה"

שר אריאל. זה המכתב למילואימניק המגיע מסרן סיגל נחמיאס. ועל הימים שלקחה מחייו דווקא כאשר היה לו טוב לבד. סיפור. (דגימת שיר למטה)

אריאל הורוביץ שר הסיפור ומעביר את התחושה. זה צירוף שאין להרבה זמרים. אינטימיות כובשת, מנגינות מקסימות. מה שסיפרה לו אחותו על המרפסת ומה שהוא הציע לה. עוד סיפור. ויש לו גם פלסף במינון: "הכל כתוב" על הגורל הבלתי נשלט, מוטו שמתחבר ל"אי ודאות" על הלא צפוי והלא ודאי.

הביצוע החמוץ-מתוק הוא חלק מהסגנון, כמעט ברמה של שפת דיבור, נטול התפייטות, עם איזו בלוזיות אישית. הפשוט מתחבר לצליל תואם, ואצל הורוביץ אלה מהלכים וניואנסים נפלאים, בהשראת העיבודים וההפקה שעשה לו יהודה עדר.

 

כמו אצל אלון אלולארצ'יק, מהטונים הרכים והמאומצים יוצאים חום, אמת אישית וגם מוסיקליות. בעיקר המנגינות המינוריות, שעושות את הסגנון שלו למה שהוא. המילים, המחשבות, המוסיקה, האווירה. עוד אלבום ויהיה לו מופע שלם. בינתיים, הוא משכפל את "יאללה ביי", בהדרנים, הלהיט שרץ הרבה לפניו.

 

לפני זה, יש לו סקופ: "למי שלא ידע, יש לי גם אבא", טוב שאמא נעמי שמר לא הייתה באולם, אבל אריאל אולי רצה להגיד שמלבד הקשר הביולוגי, אין שום דבר בין המוסיקה שלו למוסיקה של אמו, ושהוא עושה מוסיקה שעומדת בזכות עצמה. זה אגב נכון.

 

 

 

Ariel Horovitz Live

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות