אופיר לובל מבואס. משהו לא דופק. כבר שנה הכל שקט. מנסה להתכחש שהכל נגמר, מחכה שמשהו טוב יבוא, וזה לא בא, גם הצחוק לא בא בקלות, לא מרגיש הוא חלק אלא סתם "עומד בתור". הקיצר: נגמר הכוח משהו נדפק במוח.

ובמסגרת הסדרה "גברים בוכים בלילה" מביא אותה לובל בבלוז סלואו די פשטני אבל כזה שמשכנע שיש בעיה. טונים שמראים הבנאדם מרגיש חארה,  ובבלוז כידוע זה בעיקר התחושה. מרגיש חארה וגם שר-מוציא  את תחושת מצב-על-הפנים.  טוב הוא לא גרי מור בליוו הגיטריסטי גם לא בטונים, בטח לא ג'ו קוקר, אבל הביאוס יוצא מתחושות אותנטיות, העיבוד פשוט ונכון, ומבחינתי, זה יכול להיכנס לרשימת הבלוזים העבריים של השנה. נ.ב: מבחינת הגברים המזמרים מצוקות – היינו יכולים להיות מעצמת בלוז. לפי המצב נוכחי זה עוד יגיע.