בהופעה

אביב גדג'

מועדון בארבי ת"א
4/5

בשיר השלישי שמענו טקסט מוכר: "לא חשבתי שאמות צעיר כול-כך, שאהיה לבד כול-כך, הם הרגו אותך לאט לאט, אולי אני איבדתי כול תחושה, חושב שאני עף, ואני בעצם על הרצפה, שותה את הגשם המלוח, מסומם מהים או שיכור מהרוח". פואטיקה דכאונית, מנגינה נוגה, זכר לימי להקת אלג'יר שהתפרקה לפני שנה וחצי. אלג'יר? –  זיהיתי רק את אביב ברק בעמדת התופים. לא רייס ולא בלחסן.

חזרתו של סולן אלג'יר אביב גדג' לבמה – במופע משלו, יצרה דריכות וסקרנות, העלתה את רף הציפיות עד לגובה השנדלירים שבתקרת הבארבי. גדג' עלה בחולצת חאקי מחויטת, השיער הגולש, החיוך המסויג, ההילה וקסם המסתורין. הכל כמו שהיה. זה גדג'.

פתח בשני שירים  מתוך אלבום שבדרך – "עיר בלי זיכרון" ו"חופה שחורה" – שיר הזוי על חופה ללא כלה. ממשיך לשיר מצוקות של אדם שאיבד דרך. מסוכסך עם הווייתו, מתנכר לאהבותיו.

אבל ההרכב החדש מבליט-מחזק  את קווי המתאר של אלג'יר: קרוס-קלטשר בין חשמלי (חן בונקר, גיטריסט-על) ואקוסטי (תום קלנר – צ'לו, בוריס מרצינובסקי – אקורדיון)  לא כל העיבודים מהבחינה הזו מוצלחים, אבל במקומות שהצ'לו נכנס נכון, השילוב עולה יפה.

 גדג' הוא מהרוקיסטים הבודדים (כמו כנסית השכל), שלא רק הגיטרות קודחות בדימיונם היצירתי, שמתייחסים לעיבוד, וכמו באלג'יר, המוסיקה שלו יונקת חזק מהמרחב הים-תיכוני. פתאום, במהלך הערב, הקהל התחיל לזוז ביוונית, וגם המאהוולים הגיעו. השיר "יוון" נשמע חאפלה מקומית, אבל הטקסט הבהיר כמה האירוניה המושחזת לא תיכנס לאולם החתונות.

כזמר, גדג' מזכיר זמרי שנסון, ז'ק ברלי בהבעה, בצורה שהוא שר את תחושותיו – מהבטן, מהלב, מהעצמות, נע בין מלנכוליות רכה לזעקות נואשות.

מאלג'יר הגיעו כמה מכרים ותיקים – "שיר הבתולים", "מול הים עם תפילין", "דבר אלי", "ילדה", הם עדיין המתדלקים החזקים שלו. חלק מהשירים החדשים זקוקים לתקופת הרצה נוספת, אבל את "בוסר" הוא ביצע מצוין.

כזמר – המנעד הקולי שלו אפילו מוגבל, אבל הטווח הרגשי שלו עצום, ההתחברות לשירים אמוציונאלית מאוד, טונים שמגיעים מהמקומות שמתחת למיתרי הקול.

גדג' זועק כי הגיע לעולם בחוסר ברירה, אחד שמוצא את עצמו בדרך לסוף העולם ("גולם"), והדרמה הגדולה-מן-החיים מגיעה בהדרנים – ב"נאמנות ותשוקה", (דגימת סאונד למטה) שיר שכתב בגיל 17. סיום  שמטפס לשיאי הרגש.

אביב גדג' חזר – טעון מחדש, מריץ את השירים החדשים בטרם אלבום, והחיבור הזה בין ישן וחדש מייצר מופע שבעוד כמה חודשים עשוי להתיישר על המסלול שכנסיית השכל דוהרת עליו.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן