מי אמר פעם ששתיקה שווה זהב. אור סיבוני טוענת בשיר הזה שהשתיקה ממש לא מועילה ומשדרת לה תמונה לא ברורה של עצמה ביחסים איתו, והיא עוד מקווה שהוא יקשיב לה, שיפסיק לשתוק. זה מתחיל אמנם שקט בליווי פסנתר, אבל בפזמון החוזר – סיבוני ממש לא שותקת. היא צועקת-מתחננת: "בוא, בוא אלי עכשיו/ אין לי שום מנוחה". בלדה מלודרמטית, סיבוני מתרגשת, זועקת, מנסה לשדר טראומה באובר רגשנות.
המנגינה יותר מסבירה, מהסוג שהופכת שירים ללהיטים גדולים. יש לה עוצמות, יש לה קול. רק שהתשפוכת הרגשנית הזו גרמה לי קצת אי-נוחות. מכל מקום, אם נאחזים במתכונת "כוכב נולד", מרגול חייבת לשמוע את הזמרת הזו בתקווה שהעור שלה עוד מצליח להתברווז.
3 תגובות
זמרת מדהימה, אני חושבת שזה רק ענין של זמן עד שאנשים אטומים יבינו מה זה כישרון. בינתיים נמשיך להתעדכן לגביה ואני בטוחה שעוד תבלעו רוק והוא יחלחל לכם באיטיות בגרון כשתבינו שטעיתם ובגדול
היא לא מקווה שיקשיב לה … היא מקווה שיבין את מה שהיא לא מצליחה לומר … שיבין את כל מה שעובר עליה דרך השתיקה שלה …
היא מנסה להגיד להסביר את מה שעובר עליה אבל לא מצליחה , אז היא בוחרת בשתיקה שבעצם לא מועילה לה ( השתיקה היא שלה לא שלו … )
תקרא לה בשמה – תקרא לילדה שבה … ואז אולי תבין מה עובר עליה …
כשקוראים טקסט צריך למצוא את הסאבטקסט ולא את מה שנראה כברור מאליו …
הזעקה והקריאה שלה בין היתר היא יותר לעצמה מאשר אליו …
קול יש לה. כמו לעוד רבות כמוה. זה להיט גדול? כמו שאומר שייקה במערכון סלים-וארזה-" אפילו לא צפרדע".
מוצר זול, עם מנגינה צפוייה עד כאב. מרגול יכולה להתברווז כמה שהיא רוצה. יורת משאני רואה ברווז כאן- אני רואה בואש.