שיר שמגיע מאי-שם בשישים-שבעים, חיבור בין כוורת וסנדרסון, מנגינה שלא קשורה לזמן, לטרנד. יש תחושה שאולארצ'יק חורז כדי שתצא מוסיקה ושהטקסט לא ממש חצוב מקרבו. אבל אולי החיוך הזה, הלמה-שנעשה טרגדיה מהעניין הזה הואצפוי במקרה של אולארצ'יק למרות שמדובר בשיר על האכזבה מארץ שהבטיחה כל כך הרבה.
אולארצ'יק לא זמר מחאה. לא נוקב ותוכחני. אז יצא תמים וחמוד שכזה: "ואולי לא מאוחר להציל את הדבר/ שעליו מכבר מזמן – בשבילו אנחנו כאן" ו"ארץ מלח מכונס ומחכה לך/ לא אבד עליך הכלח, אבל איפה את היום?" במוסיקה נינוחה, כמעט נשפכת בעיבוד לכינורות, מנגינה סימטרית, קליטה וקלילה וסיפור בטונים דני סנדרסוניים. משב נוסטלגי חמים, סוג של הברקה, אבל לא שיר שמעיד על התפתחות יצירתית מעניינת של היוצר.
תגובה אחת
זה רק אני, או שיש כאן מנהרת זמן שאולארצ'יק לוקח עם השירים החדשים שלו? נחמדות יתר עד כדי סכריניות. טקסט כאילו עממי שהוא בעצם קלישאי. כאחד שמעריך את אלון אולארצ'יק – לא אהבתי.