צליל פסנתר מינוריים ענוגים בפתיחה. הטון שמגיע רך ושקט, על חיבור בין שטן ששמו שוקולד, אלהים שהוא שתי שניות של צחוק, על חופשה שמפגישה אותה עם בחור שסיומה בכי ודמעות.
ענבל דור פיוטית, אולי פיוטית יתר על המידה בניסיון שלה לתאר בלגנים נפשיים. את הדרמה האישית היא הכניסה למסגרת מאוד לא דרמטית, תחושתית-שקטה-מהורהרת. הטונים רכים אפרוריים, לא אקספרסיביים. המהלכים המלודיים-הרמוניים יפים. שיר אינטימי, שמצליח למרות מאופקותו – להעביר את רחשי ליבה.
2 תגובות
אחת היוצרות הכי מדהימות שיצא לי לפגוש.
שירים מאופקים, צנועים, ומתפוצצים מרגישות.
תענוג.
נחמד. עוד בחורה נחמדה וסימפטית שכותבת ושרה את שיריה. מופק יפה וצנוע, כמו שגיל דור יודע. אבל תחושתי היא שיש הרבה, הרבה מידי אנשים נחמדים שכותבים ושרים את שיריהם שאינם מספיק טובים ומוכשרים כדי לקחת את העיניינים קדימה. זה נחמד, כאמור. זה הכל.