משינה ואהוד בנאי "נפגשים בסיבוב" – והולכים על עוד הופעה משותפת בקיסריה במוצאי שבת ה-27 באוקטובר, בנוסף לזו שתתקיים יומיים לפני – לה אזלו כל הכרטיסים.

הקשר ביניהם, טוענים,  נמצא איפשהו  באמצע שנות השמונים בשיר "רכבת לילה לקהיר", שנכתב במשותף על ידי שלומי ברכה ואהוד בנאי, שיר שקידם את משינה וגם – כך בקומוניקט יחסי הציבור –  עזר לאהוד לפרוץ החוצה אחרי,  שנים של המתנה מתסכלת. ופעם משינה הזמינה את אהוד להיות אורח שלה במופע פארק ולהיפך. ואהוד ניגן מפוחית באלבום "מפלצות התהילה".

אוקיי. גם אתם מרגישים שאלה תירוצים להצדיק את הקומבינה שנקראת "נפגשים בסיבוב"? בפועל –  כל קשר יצירתי בין משינה לאהוד בנאי מקרי או אינו קיים. בוא נאמר את זה שחור על גבי דף וירטואלי: הקומבינות האלה עוזרות לייצר קופות שמנות יותר. נפגשים בסיבוב כי ככל הנראה משינה מסוגלת כיום למלא את קיסריה רק בפגישת סיבוב עם אהוד בנאי.יחד עם אהוד זה  עובד. מה רע? ממש אין בזה שום רע. אנחנו בעד פרנסה בכבוד. הדאגה היא מהגיוון היותר אומנותי ופחות כלכלי:  שמשינה תמשיך למחזר את עצמה בפגישות בסיבובים ולא תצא סוף סוף עם משהו שיבשר על יצירה חדשה ומחממת לב. מה חבל שלהקה כה מוצלחת נמצאת כבר הרבה זמן בתקופת יובש.

אישית, אני מודה, הקומבינה בסיבוב לא מעניינת. הכל כבר מוכר, וזוהי עוד חגיגה שאינה אלא מיחזור לחוגגים. אני מוכן להסתפק במשינה בלי לפגוש אותה בסיבוב עם אהוד. אני לא זקוק למשינה כדי להנות מאהוד. אני זקוק למשינה כזו שמביאה  חידושים והמצאות, ומשיבה רוח חדשה במפרשיה.

צילם: אלדד רפאלי