רגליים ארוכות וחטובות על עקבים, רקדנים ורקדניות עטויי נוצות, תאורות מסנוורות, קרני לייזר בוהקים. קיילי מינוג בכובע נוצות ענק ובשמלת טווס משתרכת עולה ויורדת במעלית מתוך הבמה כדי למלא הוראות הכוריאוגרף בתנועת שבלוניות לצד רקדנים מיומנים, בשלל מערכות לבוש.
Showgirl צולמה בסוף השבוע הראשון של חודש מאי באיצטדיון "ארלס קורט" בלונדון, תקופה קצרה לפני שקיילי הודיעה על הפסקת הופעותיה בשל מחלת סרטו השד שהתגלתה אצלה. עכשיו, לקראת חזרתה לבמה, יוצא ה-די.וו.די.
בטוח שמי שהפיק למינוג את המופע הזה חשב איך הופכים אותה גדולה ממדונה. הבמה המפלצתית, התלבושות הפנטסטיות, הרקדנים שמפזזים במקצוענות, האפקטים והוידאו ארט שרצים מאחור.
מינוג, מנסה לייצר דמות ה"שאו גירל" מחיבור רוב להיטיה ותצוגה ראוותנית של ריקוד, באוריינטציה נוסטלגית ומודרנית.
הקונספט האומנותי נשאר בעיקר במסגרת השאו, לא משהו שקשור לתוכן השירים, אלא הצדעה לאופנות הבידור בצורת סצינות שמשחזרות את השאוגירל על פני תקופות שונות.
מופע הראווה היקר (עלות הפקה 5 מליון ליש"ט) והיוקרתי, מנסה להצדיע למופעי המחול, הקברט והבידור הבולטים של המאה. כ-Follies Bergere, Doris Girls, מועדון הלידו בפריז, לאס וגאס, מחזות הזמר של שנות ה-30, הדיסקו דיווה, משוט מהיר על פני תולדות הבידור של המאה, שמתורגם למופע דאנס תזזיתי וראוותני.
מוסיקלית, יש פה ושם יש חריגים בעיבודים, הגיטרה הספרדית ב- ,Please Stay הגרסה הג’אז-קברטית של "הלוקומושן". אלה באמת רגעים בודדים של סטיה מהקו. הקהל מחכה ל-I Should Be So Lucky, כי להיט גדול חזק יותר מכול גימיק בימתי.
מינוג ומפיקיה לא לקחו סיכון. מה זה? שואו דאנס עם הרבה קצפת בידורית יותר מאשר משהו אישי. מדונה? לא, לא. אין לה את הכריזמה של אסתר. לא נראה שכ-18 שנות קריירה עשו אותה יותר אמנית בוגרת. היא באמת נשארה כזו "שאו גירל" חלולה ומריונטית, שזקוקה לפרודוקציות ספקטקולריות כדי להיראות גדולה יותר ממה שהיא באמת.
הסאונד שמגיע ב-DTS וגם ב-5.1 מכניס את השאו הספקטקולרי לסלון בכול גרנדיוזיותו. באקסטרות שמספק ה-די.ווי.די – מקבלים כמעט הכול על אחורי הקלעים של השאו מהסאונד צ’ק ועד העלייה לבמה, ראיונות עם הצוות הענק שלה, שמעטיר עליה שבחים כאחת שנותנת להרגיש שהם חלק ממשפחה.
