יום אחרון

טל שגב

התו השמיני
3/5

הטון הטיפה מלנכולי משדר פגיעות בעניינים שבינו ובינה, אבל לא טראומות. ריכוכים מלודיים עם מילים שאפשר להכין מהם שיעור מבוא לאיך כותבים פזמוני שמלץ למתאהבים רגשניים. יש שיטות.

שגב רומנטיקן נוגה בלתי נלאה בטעם מתוק כמעט בלי חמיצות. בלי סיפור אישי מהסוג האותנטי. הוא כותב שירים לאוהבים באשר הם.

 

הוא מבטיח – שייתן לה את הכל. אין עוד צורך שתשאל – "האם תאהב אותי לנצח". והחריזה הפשטנית הזו של "איך זה ירגיש" ו"את מה שאני מרגיש". והעברית הזו: "איך פתחת לי את השער לאיפה שאני מרגיש". (שגב, עם כל הכבוד, אבל עברית בסיסית!) אז מה? שנעביר את זה  בשל המוסיקה המינורית היפה?

המעבד והמפיק המוסיקלי יעקב למאי מוביל את שגב לקולות כמו אתניים בנוסח האתיופי של רייכל בפתח "מה נשאר לי?". בואו נגיד שזו מניפולציה הפקתית שאינה שייכת לקונטקסט. זה עוד שיר שמגיע מאוהב פגיע, שמנפיק מילות אהבה בסיטונות "ומתחיל באהבה לשנאה תהיה שביתה" ו"ארוחת שבת אכין לשנינו" כשללפתן מכניס שגב את מוש בן ארי על תקן אורח בטון המסתלסל הגבוה. עוד זוג של עבודה רגשית.

ועכשיו יעלה ויבוא אריק סיני בשיר "רק עוד דקה" בקול הבריטון הבאסי.  מה הוא עושה כאן? מרכך את הבכי של שגב? האוהב המקונן מתחנן בכל נפשו – לעוד דקה של חיבוק ואריק מקשט את זה. לא נדבק. מיד טמפו קצבי. סערת רגשות. קומבינה מביכה.

יותר פשוט ויפה באינטימיותו – "יום אחרון". רק אם היה יודע שמועקה תלווה את היחסים ביניהם… רק אם היה יודע שזה יומם האחרון…" שיר ואלס שמגיע ממקומות כנים. שיר נוגע לאוהב עצוב.

"יעקב" מתחיל צליל אקורדיון. אנחנו בסמטאות פריז. מלודיה סימטרית מפנקת לב ואוזן, הוא פוחד להודות, אבל כל דבר בו פוגע "במיוחד הלבד בלילות". מבקש שתעזור לו לחזור אל עצמו. יש איזה משק כנפי מלאכים. טון טיפה מחוספס. הבעה נאיבית שכזו. ובאווירה ה"פריזאית" הזו – התאהבתי בטון המלנכולי. גילוי נאות ויד על הלב:  גם כותב שורות אלה סובל מחולשות רומנטיות. 

טוב בואו נתפכח. המבקר חוזר לעבוד:  יש כאן כמה טקסטים שאני לא מעביר אפילו בקורס מזורז למשוררים מתחילים. דוגמא: "אין לי מצב רוח לשיר עכשיו שירים/ אין מצב רול למצוא עכשיו מילים/ מזיל מדמעותי, פוחד ממחשבותי/ וממולי עומד הלב". מה הוא תקע פה את הלב? ("נזכרתי בך", מהגרועים בדיסק)

גם "הכי יפה" הוא טקסט סתמי עד פשטני שמגיע מקו היצור של טל שגב,  פופ רוק מיד טמפו , שירה חדורת להט שלפחות משכנעת שאכן הזמר חווה הכותב סיטואציה מסוג זו.

ולאורח הבא: ארקדי דוכין שמצטרף ל"זה קרוב". שיר על משהו טוב שמתקרב. שיר אווירה יפה. ארקדי – לא טעה באולפן. הפעם – האורח רצוי.

 

"בשביל מה?" – הו, הנה מנגינה מקסימה בקצב מיד טמפו, יותר "צרפתית" מאשר ישראלית. ושוב פריז הרומנטית על הקו, כדי ששגב ישאל שאלות שלעולם כנראה אין עליהן תשובות, שמסתיים בשורת קיטש מוחצת ובתקיעת שופר מביכה: "יש מיליון דרכים לחיות אבל רק סוף אחד מתוק". סוף מתוק? גלה לי שגב מהות הסוף המתוק? בבקשה. מתחנן.

 הוא יבטיח אמונה אהבה "בשם כולם"  ליושב במרומים, כי רק הוא יודע את פחדיו ומחשבותיו. "בשם כולם?1" לחן מינורי יפה שעולה על שרטון הטקסט.

 דאנס: "נפתח הקשר" (מבטיח לה שהוא שלה ולא תהיה לבד לעולם) , ולשם שינוי – יעקב למאי לא על העיבוד וההפקה כאן אלא לני בן בשט. הקלילות הנסבלת של הדאנס-טראנס במקום הרומנטיות המלו-מלנכולית, וזה גיוון טוב.

 "סקסי" – פופ חביב. טקסט שהייתי מחזיר למגירה. על מה שהוא רוצה ולא רוצה. לא רוצה להיות סקסי, לא רוצה כסף, רק לנשום, להיות מושלם. "רק להכניס ולהוציא אוויר לריאות". מילא שגיאה קשה בעברית (איך מוציאים אוויר לריאות?) אבל לשרבט בליל כזה של מילים?

 סיכומים: שגב עובר בקושי בתחום הטקסטים והתובנות. ציון במוסיקה: טוב פלוס. ציון כללי: עובר אבל הערה חמורה נרשמת בתיקו עם המלצה להעביר את נושא כתיבת המילים לידיים אחרות.

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1.  הערת אגב,יום אחרון הוא שיר בלוז (6/8 ) ולא ואלס.כמו כל האלבום שיר מדהים,יעקב למאי (גאון מוסיקלי) הביא את שגב למחוזות שלא הייתי מאמין שהוא מסוגל להגיע אליהם,העיבודים מרתקים מקוריים (רק עוד דקה).לסיכום:אלבום מומלץ מאוד,אחד הטובים השנה (בינתיים).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן