גם המאושרים שהשיגו כרטיסים וזכו להיות בין השלושה מיליון שראו את סלין דיון ב-Caesars Palace בלאס וגאס – לא יכולים לפסוח על הדי.ווי.די הכפול הזה. הם צריכים לשריין 5 שעות כורסה כדי לקבל מופע מלא (דיסק 1) פלוס תיעוד צמוד ופולשני של הדיווה מבוקר ההופעה (מתחיל בביקור בוילה, נשיקה לילדה, בתוך הלימוזינה עם הבעל) לקראת, בתוך ואחרי המופע הספקטקולארי, שהופק ע"י הצוות שעשה את "קרקס השמש" בראשות פרנקו דרגון (דיסק 2) דיסק שוזר על המופע – ובמקביל עוקב אחרי כל מה שמתרחש מאחורי הבמה – עם פרטים על ההפקה.
סלין רצה עם המופע כמעט חמש שנים, חמישה ערבים בשבוע, ב-Caesars Palace בלאס וגאס, לפני ששמעה את הסטנדינג אוביישן האחרונים ב-15 בדצמבר.
קיטש? בטח שיש קיטש. טונות. זה גם ספקטקל שנבנה כמחזמר ללא מחזה, שאו בלי סיפור שמתרחש בתוך חלל עצום. ומה עוד אפשר להמציא כדי שזה יראה גדול-מן-החיים. מלאכים שיורדים משמיים, עץ שצומח מתוך הבמה, אדם רוכב על אופניים לתוך השמיים, פסנתר כנף על נגנו חוצה במעוף את הבמה? והוי, כמה שזה קיטש מפלסטיק.כוריאוגרפיה? מתקתקות סינטתית. איך שהרקדנים מתגפפים עליה ב – Seduces Me.
יש פה די.ווי.די שנותן כל מה שרציתם מהמופע של סלין דיון בליטוש מקצועני (צילום, סאונד סראונד – חבל"ז) ועל המופע. הופעה שצולמה כדי לתת כמה שיותר את הדבר האמיתי – וזה יותר מאשר לשבת בשורה השלושים בפאלאס. הצצה לבית שלה (משעות הבוקר שלפני ההופעה) מצלמות שרצות אחריה לחדר האיפור, לסאונדצ'ק. וגם משהו עליה: לא. סלין לא עושה הצגה. היא כזו. אנושית, מתחשבת, שפויה. נותנת יחס לאחרון פועלי הבמה.
18 שירים, כולל להיטי הענק שלה, כולל צרפתית – Pour Que Tu M'Aimes Encore. והפינאלה הזה מתוך הטיטאניק שנתקע לך בראש – My Heart Can Go On. הביצועים? קריסטאל קליר. פרפקציוניזם. בהירים, צלולים, חזקים. תם שלטונה של ברברה סטרייסנד בפסגת זמרות המיינסטרים. קחו את הדי.ווי.די הזה ותבינו.
