אחרי הרעש וההמולה (רדיוהד איפשרו לראשונה להוריד דיסק דיגיטאלי שלם בכל תשלום שהמאזין יבחר) אפשר להתפנות להקשבה לשביעי של הלהקה.
מעט מאוד דיברו על המוסיקה עצמה. אז בואו ונדבר: זה אולי האלבום המאופק ביותר שרדיוהד עשו עד היום. פרופיל נמוך. פסיכודלי-מנומנם משהו. אבל כמה מקסים: תזמורים פשוטים של חשמליות, בס תופים ואלקטרוניקה עדינה, מנגינות שמגרות את הדמיון, אולי לא במונחים של נאמר הביטלס מוציאים אלבום חד, אבל מוסיקה יצריתית של להקה-בראש-אחד, כמו שקיבלנו מרדיוהד ב- OK Computerובכמה שירים לא פחות מענג ומיוחד, Reckoner האוונגרדי הזוי. House Of Cards ההיפנוטי.
זוהי רדיוהד, שהזמר שלה, תום יורק לא יוותר על האינטימיות הרומנטית בשירים כ- .Nude
רדיוהד הלכו על צליל רוק לירי. כמו באלבום הסולו של יורק The Eraser, הטקסטים הם רישומים שמבטאים פאראנויה עירונית. "וידאוטייפ" הסנטימנטלי-מינימליסטי שמסיים הוא שיר שנון על אדם המתבונן בהישגים של חייו ברגעיו האחרונים. עיבוד אווירה שקט ויורק שר תחושתי עד ריגוש. רדיוהד יכולה להתבונן על הדיסק הזה – כעוד יצירה קסומה ומובחרת בדרכה, ונקווה שאלה לא רגעיה האחרונים. אם אלה הצבעים המוסיקליים העכשוויים של רדיוהד – אז שימשיכו. רוצים עוד מזה.
2 תגובות
אלבום גדול ומרגש…
ו-1 צודק
יוסי,השורה שציטטת,In the deepest ocean / The bottom of the sea / Your eyes / They turn me
לקוחה מ-weird fishes ולא מ-faust arp.