"כשאני עולה היא מריעה לי/ כשאני נופל היא מצליפה בי"
מתחיל שקט, אינטימי, אור עששית. מנגינה וקול חפים מיומרות. מעבירים הילוך ל"הגוף שלי בוער… רוצה להישאר איך… לספר לך על מי שקורה", והנה מה שהיה חרישי הופך לכמעט מתבכיין, אבל חוזר לסורו באיזה עיבוד מיתרים, ושוב מטפס מעלה לפסגת הרגש, בקרשנדו דרמטי ובזעקה.
יונתן רוזן (בוגר ביה"ס לאומנויות ויצ"ו, הסטודיו למשחק של ניסן נתיב) הלך על מונולוג רגשני, שר ומספר את שעובר עליו, את כאביו. רוצה להישאר איתה. העיבוד תומך יפה בסיפור שלו, משרת את המבנה. רוזן מצטרף למועדון לגברים בוכים בלילה, אבל אני מאמין להשתפכות הזו, אפילו לזעקה בסוף השיר. אגב, שירי אהבה רגשנים מאוד אינם יכולים לשמש אינדיקציה למכלול היצירה. נמתין ונשמע.