"שדות באנגו" הפותח הוא  אטיוד פאנקי די סתמי שלא ממש סחב אותי להמשך האלבום. No Reason For You  עם אלרן דקל משפר את המצב. הרמוניה מצטרפת לקצב, ועדיין זה כגחמת הפקה, פחות יצירה. 

מהמיי ספייס אני דולה: כלבוייניק  אופיר "קותימן" קותיאל – מוסיקאי, מתופף, גם איש קלידים וגיטרות ובס, שיתף פעולה עם הרכבים מקומיים – אניקוקו, ביקיני, פאנקנשטיין ונתן ראשו וידו גם בהפקה בשיתוף עם די.ג'יי סאבו (סאבו & קותי). התוצאות ניכרו בפרוייקטים כ – Soulico Crew, Noa Faran, Axum.  עכשיו זה אלבום בשיתוף חברים ומוסיקאים – אלרן דקל, קרולינה, עידן קופרברג שהוקלט אחרי ששב לתל-אביב ממסע ארוך בג'מייקה, שם התנסה בעבודות עם אמנים כדמיאן מארלי, סטפן מארלי.

האמת היא שיצא לי לראות/ לשמוע את קותימן יחד עם די ג'יי סאבו יחד עם יוסי פיין וקרולינה בחימום לאריקה באדו. לא משהו שמלמד על איכויות. כאן אני כבר בקטע השלישי Take a Minute שנשמע סמות' ג'אז איזי ליסנינג לסולו חליל. אלרן דקל חוזר ב"אין גרוב במקום שממנו הגעתי" קטע בהשפעת גרוב צבוע שחור שנות השבעים ו"ברגע שאת לצידי" בסטייל בארי ווייט פאנקי רך מלודי.

ב – Losing It מתארחת קרולינה, הלא היא שליש הבנות נחמה. גרוב-אפרו-פאנקי, והגברת נכנסת אחרי מבוא של שתי דקות ככלי בהרכב שמשאיר מקום גם לסולו טרומבון (יאיר סלוצקי) קטע אווירה מהמשובחים בדיסק. קרולינה תחזור בקטע ההומוריסטי – Trumpet Woman –  וב – Music Is Running My World קטע שמתפתח לסול גוספל. 

"אני רק רוצה להתעלס איתך" – טעון אווירה אורבנית מסתורית משהו, הרמוניות קוליות במינון, פיסת מלודיה יפה, צבע יפה של חצוצרה. תזמור יותר מורכב מהקטעים האחרים באוריינטציה ג'אזית. 

קותימן מיומן, איש פאנקי וגרוב וסול עם השפעות מניו-יורק ועד דטרויט ופילדלפיה, מוסיקאי שאינו מוותר על מלודיה וחותר לתזמורים לא פשטניים, למעברים מפתיעים, ספוג השפעות עם אמירות מוסיקליות משלו. לפעמים הגרוב הוא לשם הריטואל הגרובי אבל יש גם קטעים יצירתיים ממדרגה ראשונה. לא דיסק שמתחנף בשמיעה ראשונה, אבל כייף לנגן אותו פעם שניה ושלישית.