לא בטוח שכל להיט סיקסטיז מה-22 מבטא השפעת סמי הזיות על הכרת-תודעת היוצרים. צליל הגיטרות ב"חברי ג’ק" של ה"סמוק" זה פסיכדלי. תהיה הקונוטציה השלילית אשר תהיה, האוסף הכולל את "קליפוריה חולמת" של "האמהות והאבות", "חור בנעלי" של ה"טראפיק" "עפיפונים" של סיימון דופרי. פופ אותנטי מענג, מעורר געגועים אצל בני הדור שידעו את התקופה. כאלה הם גם "ימי פרלי ספנסר" של דיוויד מקוויליאמס, "דבר פראי" _-הטרוגס, "שפן לבן" – "ג’פרסון איירופלן", "אמריקה" של הנייס. יש עוד. חובה
