ההופעה

ג'קו אייזנברג

מועדון בארבי ת"א
3/5

על ההתחלה הבנתי שזה כבר לא יקרה. הקהל לא התנפל על בכורת ג'קו בבארבי. לחשוב על האלפים שהגיעו לגמר ההוא של כוכב נולד, מול הכמה בנות שהתרגשו (לא התעלפו) מתחת לרגליים שלו כולל אחת שעשתה איתו דואט יפה. ג'קו משיק אלבום ראשון. הסערות חלפו. עכשיו גברים צעירים באים לעבודה. יש לו קאבר בודד בערב הזה לפיית' נו מור. מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול? פיית' מנו מור תוצרת הארץ. אבל בואו ניקח את ג'קו ברצינית הראויה.

פתח ב"נשארתי נורמאלי". סאונד רוק כסחני במידה, טונים שמנסים לייצר דרמה סביב נפש מיוסרת, אבל הדרמה לא נוצרת. אולי זו בעיית הטקסטים שאינם משכנעים-מגיעים, שירים שמנסים לגעת בנושאים כבדי משקל כאמונה ואושר וחלומות אבל לא ממש נוגעים לעומק.

ב"שיגידו לי אחרת" – מהשירים השקטים והמוצלחים בדיסק, מנסה אייזנברג לתאר מצוקות של זמר בתקופות קשות. "כל עוד שרתי לא נעצר הלב הכואב מלפעום". השיר כתוב כזרם מחשבות שרחוק מלהתחבר לשיר. זה יותר פרוזה. מצד שני ג'קו וזה לא חדש – הוא נטען באנרגיות רוק כשהוא זוכה לעיבודי רוק אפקטיביים שמוצעים לפועל ע"י הרכב רוק מהוקצע עם כל הקלישאות. אבל מיומנות אינה מספקת. ג'קו מנסה לדחוס סיפורים אישיים, כאב ומחאה לקונצרט רוק ואלה מסרבים להגיע ולחלחל.

אני לא מצפה מג'קו משהו אחר כי את מבחן הזמרות הוא עבר בציונים גבוהים – אבל עכשיו, במסגרת הרוק המטאל-אמצע הזה אני מחפש אצל האיש המוכשר הזה משהו יותר מאשר "סינרגיה" ו"בית הבובות", ויש לו כמה בלדות כמו השיר שמתאר את ההתמודדות שלו עם מות אביו שאומר דברם טובים על עתידו כזמר רוק מקומי.

יש לו כל הכלים לזה – קול עוצמתי ובשל, יכולות להביע אמוציות, הרכב לא רע, אלא שזה עדיין לא משהו שמגיע ממקומות עמוקים, לא רוק אולטימטיבי שהופך את הזעקה שלו למוסיקה מרטיטה. דרוש דחוף – אלבום שני מוצלח יותר מהראשון ועוד הרבה שירים שיקחו את ג'קו לקונצרט הרוק המחושמל. בשלב זה מצבי עם ג'קו – עדיין אנפלאגד.

נגנים: גיא אליהו – גיטרה, רוני הוד – תופים, און דבי – גיטרה, אבשה בוקשפן – בס, שלומי מאיה – קלידים.

שירים: נשארתי נורמאלי, צורח, שיגידו לי אחרת, גרמת לי ללכת, מי מתמודד, קאבר לפיית' נו מור, אושר, קסם, תזרוק את הכל, יום אחד, שר שר. הדרנים: לא משנה דבר, לבד, ג'אמוס, קשה לי לא להתרגש, נרדם על החולות.

 

ג'קו אייזנברג – וידאו מההופעה – חלק שני

 

 

 

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

4 תגובות

  1. התחושה שלי שמביקורת לביקורת אתה מתחיל להעריך להתיחס ברצינות לכשרונו של ג'קו ואין שום ספק שכדאי לשים לב אליו כי אין לנו הרבה כשרונות חדשים בשוק ומדובר פה בכשרון ענק זמר ופרפורמר אדיר וגם יוצר
    טוב עם כל הביקורת ואני שמח שלאט לאט מתחילים לרדת מכל הסחות הדעת הלא עניניות קרי שערוריה של ראיון אחד בלבד!

  2. נו יוסי בסוף לא כ"כ קשה לפרגן? בסוף אמרת במילים אחרות שנהנית במופע 🙂 הרגשת כמו כל הקהל כמה ג'קו אמיתי, כמה הטקסטים שלו כנים ורגישים..
    ג'קו לא צריך מעריצות בסגנון "דנקר" שיתעלפו עליו הוא צריך קהל שיודע להקשיב לקבל ולאהוב אותו ואת המוזיקה שלו ובנתיים הוא לאט לאט אוסף לעצמו קהל כזה!!
    תודה על הוידאו שצילמת! מעולה!

  3. יוסי – קודם כל תודה רבה על קטעי הוידאו! נהדרים!

    אני חושבת שג'קו זן מאד נדיר, לא רק בכשרונו הווקאלי, שהוא מאד גבוה ללא ספק, אלא גם ביצירתיות של השירים שלו, במורבבות שלהם, בעומק שלהם, ברגש שיוצא מהם.

    תו לי אומן ישראלי אחד שעשה משהו כה יצירתי כמו שג'קו עושה. אחד. ואני לא מדברת על אומנים מלפני עשרים שנה, שגם אז הם היו ספורים מאד. ג'קו לאחרונה מצטנע, אז אני "במקומו" אגיד:

    ג'קו אתה זן נדיר! תענוג לראות אותך מופיע, אתה מיוחד, יצירתי, אומן בסדר גודל של:
    one in a life time.

    ואני לא מגזימה!

  4. ואיזה טקסטים טובים בדיוק אתה מדמיין שהוא ישיר? הרי לטקסט שאינו עממי (בלשון המעטה) אין כניסה היום כמעט לאף תקליט. היום הזמרים כותבים לעצמם, מגמה שהשוק במידת מה מכתיב, אחרת ייחשבו רחמנא ליצלן למבצעים בלבד, דהיינו לאמנים סוג ב'. הדבר כמובן לא תמיד נעשה בהצלחה רבה, אך המפיקים וחברות התקליטים אינם טורחים להתעכב על הפרט השולי הזה ומאשרים טקסטים מביכים. אין היום סיכוי לטקסט שעושה רושם ולו קל שהוא גבוה מדי עבור המאזין הממוצע ברחוב. לא נותנים למאזין הזה כל צ'אנס להביע את דעתו אם החומר הזה גבוה מדי לטעמו אם לאו. להערכתי נמשיך לדשדש בביצה הזו של טקסטים נבובים עוד זמן רב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות