אני עדיין מתקשה להבין מיהו ואן מוריסון? זמר קלטי? סול או בלוז? כל מי שניסה לראיינו על זה – לא קיבל תשובה נחרצת. . לאיש יש סגנון, וזהו, ואגב זה סגנון שהוא בחר בו כדי לומר – זה אני ואן מוריסון, אני ולא אחר, וטוב שכך. אין כבר הרבה מה להפתיע/לחדש. המשמעות – הסגנון והאוריינטציה הם תוצאה של רצון להישאר הכי קרוב אל עצמו, מה שאומר שהוא ממשיך בחזרה מתמשכת לשורשים של עצמו, לבלוז + פולק-קאונטרי עם נגיעות מודגשות של סול.
קשה לטעות בצליל, בסגנון של מוריסון. לאיש יש כבר 41 שנים במוסיקה 33 אלבומי סטודיו, וסביר להניח שהוא יודע מה הוא רוצה לעשות בתקופת הפנסיה. ( נולד 1945, בלפאסט, בנו של פועל נמל, שמע הרבה מאדי ווטרס, מהליה ג'קסון וג'ון לי הוקר בילדותו) מוריסון שהפיק את האלבום באמת הולך על הקו הכי פשוט-נכון-אותנטי בביצועי הבלדות האלו, שעוסקים בחוויות של גיל המעבר בהיבטים נוסטלגיים-סנטימנטליים כ- End Of The Land ו – Song Of Home. מהי פשטות?
מוריסון בחר לא לשלב בעיבודים כלי נשיפה. הוא העדיף הדגיש מנדולינה, אורגן, כינור, גיטרת סטיל וקולות ליווי נשיים. לשמור על הצליל הכי פשוט – ומוריסון מצליח בזה כמו תמיד. קולו מצוין, שר את הסיפורים בבהירות, בסגנון מיושן משהו, אך שאינו מתיישן לעולם.
בתקופה הזו בקריירה שלו, מוריסון כבר לא מעוניין להפתיע ו- Keep It Simple מאפשר לו מבט לעומק על כחמישים שנות קריירה, געגועים הביתה, חיבור לרוחניות, למיסטיות. די לו במוטיבים המוכרים, בעיבודים אלגנטים ובמשפט כמו "רק טפשים יכולים לחשוב שדברים יחזרו להיות פשוטים". אבל אצלו, במוסיקה העכשווית שלו, ה"טיפשות" הזאת מתבררת כחוכמה של יוצר ותיק שיודע מה הכי טוב בשבילו, ורק מוריסון יכול להגיד: חזרתי לפשטות.
|
1. How Can A Poor Boy |
|
2. School Of Hard Knocks |
|
3. That's Entrainment |
|
4. Don't Go To Nightclubs Anymore |
|
5. Lover Come Back |
|
6. Keep It Simple |
|
7. End Of The Land |
|
8. Song Of Home |
|
9. No Thing |
|
10. Soul |
|
11. Behind The Ritual |
2 תגובות
מדהים כמה שפשוט יכול להיות יפה
ההפך מראוה גאוה ורק אמת פנימית חודרת ומרטיטה
זהו ואן מוריסון האיש שכל מה שהוא רצה זה לשיר (עם דגש של הפוך על הפוך של כל הכוכב נולדים)
פרט לואן מוריסון יש עוד כמה אמנים שמלווים אותנו שנים, ועדיין לא הצלחנו לרדת לסוד קסמם. זה שהוא פעם יוצר מוסיקה קלטית (עם או בלי הצ'יפטנס) ופעם בלוז יאמר רק לזכותו, כי לדעתי בכל אחד מהסגנונות הוא פשוט גדול. מספיק להקשיב לתיעוד המפורסם שלו מהופעה בסן פרנסיסקו ולראות איך בהופעה אחת הוא יודע לערב את כל הצדדים היפים שלו. אני עוד מאחל ליום שנזכה לראות אותו באיזו הופעה בארץ.