ניו אורלינס באה לקיסריה, פסטיבל הג'אז בנמל קיסריה, יוני 2008
עד היום אני לא הכי מבחין בין "ניו אורלינס ג'אז" ל"דיקסילנד", ל"ג'אז מסורתי". יש כאן קצת בלגן, ממש כמו שהסגנונות האלו התערבבו בהסטוריה של הג'אז. המושג דיקסילנד" נחשב לעיתים בעיני מוסיקאי ג'אז "רציניים" כזילות הג'אז, מאחר שזוהה עם רחוב הפזנות סטוריוייל בניו-אורלינס, ולכן העדיפו לכנות את הסגנון "ג'אז מסורתי". (על סגנון ניו-אורלינס – קראו למטה)
יהיו ההגדרות אשר יהיו, קיסריה מקיימת כבר פסטיבל מסורתי המצדיע לג'אז המסורתי. שלושה הרכבים בינלאומיים בסגנון הג'אז המסורתי יתמקמו במתחם הנמל בקיסריה בין ה-12.6 ל-14.6 כדי להשיב כמדי שנה את הרוח האותנטית של ימי ראשית המאה העשרים בניו אורלינס.
לג'אז המסורתי זקן ארוך מאז תחילת המאה הקודמת, אבל הוא ממשיך להזדקן יפה, ולמעשה מנהל חיים עצמאיים עם אמני ג'אז ותיקים וחדשים וקהל רב הנוהר לפסטיבלים מתמחים בפרט ופסטיבלי ג'אז בכלל.
פסטיבל הג'אז בנמל קיסריה נערך זו השנה הרביעית. וכבר אפשר לומר: המוסיקה של ניו אורלינס חוזרת למקומה הקבוע.
מי ומי בפסטיבל השנה?
הקוורטט של פפלובסקי Ken Peplowski quintet
המופע הפותח את פסטיבל 2008 יארח את חמישיית הסווינג של נגן הקלרניט ואמן הטנור-סקסופון קן פפלובסקי (Ken Peplowski), שיש המגדירים אותו "ממשיכו של בני גודמן" – המופיע דרך קבע בפסטיבלי הג'אז המסורתי מיפן ועד קליפורניה. עימו ינגנו פסנתרן הג'אז סיירוס צ'סטנט (Cyrus Chestnut) וכן הגיטריסט, הווארד אלדן (Howard Alden), שנגינתו מוכרת לרבים מפסי הקול בסרטיו של וודי אלן. יחד איתם תנגן הקונטרה-בסיסטית האוסטרלית ניקי פארוט (Nickie Parrott), כוכבת מבוקשת בכל פסטיבלי הג'אז והסווינג בעולם ועל התופים – ג'ו אשיונה (Joe Ascione) אשר מזה כמה עשורים מנגן עם המוסיקאים הטובים בעולם. (המופע ב-12.6)
Duke Heitger Dixieland Jazz band להקת הדיקסילנד של דיוק הייטגר
בערב השני תתארח התשיעייה של חצוצרן הג'אז מניו אורלינס דיוק הייטגר (Duke Heitger) היא דוגמה מצוינת לעושרה הססגוני של מוסיקת הג'אז המסורתי. הם מביאים איתם רפרטואר עצום, המהווה שילוב אולטימטיבי של סווינג, דיקסילנד והמוסיקה של ניו אורלינס. כל נגן מקבל במה לביטוי ולאלתור, והעיבודים נעים על הרצף שבין נאמנות למקור לפרשנות הנגנים. (המופע ב-13.6)
השביעייה של ג'ף בארנהארט Jeff Barnhart international all-stars jazz band
את הפסטיבל תסיים השביעייה של פסנתרן הסטרייד המבריק ג'ף בארנהארט (The Jeff Barnhart International All Stars Ban) מדובר בנבחרת בינלאומית בשחזור הקסם האותנטי של מועדוני הג'אז שבהם הכל קרה. ההרכב כולל נגנים מארצות הברית, כמו גם מפינלנד, הולנד וסקוטלנד. המופע ב-14.6
ג'אז ניו-אורלינס
זהו הסגנון המוקדם ביותר של הג'אז, נוגן בעיר הזו מאז שבאדי בולדן הקים את ההרכב שלו ב-1895 ועד שרחוב הפרוצות Storyville נסגר ב-1917.
ניו אורלינס היא עיר נמל שבה עברו חיילים ותזמורות צבאיות בדרכם חזרה הביתה. בעיר הזו התמזגו המארשים, השירים הקריאוליים, הבלוז, שירי העבודה לכדי מוסיקה ספונטאנית שנוגנה ע"י הרכבים שהוגדרו כסגנון ניו-אורלינסי. האווירה המיוחדת של העיר, הקוסמופוליטיות שלה הם שתרמו לאווירה המוסיקלית המיוחדת. הג'אז היה חלק מהותי של חיי השחורים בניו-אורלינס – במצעדים ברחובות, בלהקות נגנים מוסעות בעגלה לצורך פרסום לנשפי ריקודים וגם בפיקניקים ובהלוויות. אגב, הלוויות בניו-אורלינס היו עצובות עד לרגע שבו הורדה הגווייה לתוך הקבר. אחרי שהכומר אמר את דבריו, פצחה הלהקה במוסיקה שמחה, כאילו כדי להראות שהחיים שבים למסלולם.
הצליל המוקלט הראשון הגיע מההרכב המצליח The Original Dixieland Jazz Band, ששימש כתיעוד ראשוני לג'אז הדיקסילנדי. בהמשך נקשרו לסגנון שמותיהם של האגדות לואי ארמסטרנג, סידני בכט, קיד אורי, ג'לי רול מורטון וקינג אוליבר.
ההרכב הניו-אורלינסי היה פורמט מוקפד – כלי נשיפה כחצוצרה מוביל את הקו המלודי. ההרמוניות מגיעות מהטרומבון. צלילים מלודיים נוספים – ע"י הקלרניט וקצב קבוע – ע"י ריתם סקשן שמורכב בד"כ מפסנתר, בנג'ו, גיטרה, טובה או בס ותופים. המוסיקה הזו היא למעשה צאצאית של להקות הצעידה המורכבות מכלי נשיפה וחופפות לסגנון הדיקסילנד. ככלל ההרכבים בסגנונות האלה לא שמו דגש על ביצועי סולו – לטובת עבודת האנסמבל, ולמעשה – האלתור המשותף. על בסיס ההרמוניות והקצב הפשוטים נועדו ההרכבים בסגנון הזה בעיקר לבדר ולשמח לבבות.
סגנון "הדיקסילנד" מעין קלישאת ג'אז שנוגנה ע"י חובבים רבים, שגרמו לזילותו והפיכתו למוסיקה נדושה. התוצאה הייתה שמוסיקאים רציניים שניגנו דיקסילנד העדיפו את המושגים "ג'אז מסורתי" או "ג'אז קלאסי", ובמילים פשוטות – במקום "להאשים" את הסגנון, נדרשה אבחנה בין נגנים מקצוענים לחובבנים. אם לעשות סדר, הרי סגנון ה"דיקסילנד" חופף לסגנון הג'אז הניו-אורלינסי וגם הג'אז הקלאסי הוא מאותה המשפחה. הוא נקרא אף "שיקאגו ג'אז", וו משום שהוא התפתח בשיקאגו של שנות ה-20 במאה הקודמת. המסגרת של הדיקסילנד מתבססת במהות על אימפרוביזציה קולקטיבית בקטעים הפותחים וגם בהמשך. הוא מאפשר סולואים של כלי נשיפה, סיום של המתופף שאליו מצטרף האנסמבל. דיקסילנד יחד עם הניו-אורלינס ג'אז והג'אז המסורתי ידעו תקופות של ירידות ועליות מאז שנות החמישים , אבל מעולם לא שבקו חיים.
בתמונות מלמעלה למטה: קן פפלובסקי , דיוק הייטגר, ג'ף בארנהארט
