, אלבום מחווה לאייבי נתן ולתחנת "קול השלום"

קול השלום מס. 2

אוסף כפול פונוקול
5/5

"קול השלום" הניף דגלים של פיס אנד לאב מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. לרדיו של אייבי נתן האזנתי ממש כפי שהקשבתי פעם בתשוקה ובלהט לרדיו רמאללה. במשך שנים רבות היינו מחוץ לגלי האתר הטריטוריאליים של הפופ. חיפשנו אותו, לא להאמין, בממלכת ירדן, בקפריסין, בספינות פיראטיות. לא ב"קול ישראל". אפילו לא בגלי צה"ל.

השירים ששידר "קול השלום" לא היו שירי מחאה דווקא. התחנה, כך הודיע אייבי בג'ינגל שפותח את הדיסק השני – תפסיק את שידוריה ל-30 שניות לזכר קורבנות האלימות, אבל בכל שקשור לפלייליסט, השירים נוטרלו מטראומות. בעיקר Love פחות על מלחמה ושלום.
אלוויס של "תמיד במחשבתי" וג'ילברט או'סוליבאן של "בודד שוב" הועדפו על בוב דילן, כי הרדיו של אייבי אהב שירים רומנטיים רגשניים על פני שירים מעוררי מחלוקת. כשחוזה פליסיאנו שר "גשם", זה עדיין משב רומנטי חם מהעבר. כש"ארבעת האחים" שרים "שדות ירוקים" – זה כבר המחלקה לטיפול נמרץ בחולי נוסטלגיה. כשאל סטיוארט שר בקולו המתוק "שנת החתול", אני לוקח 30 שניות לתת ללב לחזור למצב א-נוסטלגי.
זה אוסף מלודי להתרפקות. מ"עפיפונים" (Kites) של סיימון דופרי ש"נקמת הטרקטור" עשתה לו גרסה בעברית דרך ה"אקווריוס/הניחו לשמש" של המימד החמישי מ"שיער", "אלקטריק לייט אוקסטרא" עם "מיסטר בלו סקיי" וההרמוניות הקוליות הבלעדיות, כנ"ל הבי-ג'יז ב-Spirits Having Flown. ההרמוניות הריחופיות-מתקתקות של שלושת האחים, שממוטטות אותי – נוסטלגית. ואם לעשות וידוי התמוטטות נוסטלגית – עולים באוב הסיקסטיים הבלתי נמנעים כמו ה"צבים", הטרטלס שמטרטלים את בלוטות הגעגועים ב-Happy Together. וגם דל שנון של Runaway. ליאו סייר בקולו הדק (נשי) עם When I Need You מפעים מחדש את אהבות נעורינו.

זה לא שהתחנה של אייבי המציאה משהו חדש. עורכיה פשוט ליקטו את השירים שהרגו אותנו ברכותם. הפלטרס? "עשן נכנס לתוך עינייך"? הוי כמה שהשיר הזה עשה את הדרך מהמים החוץ טריטוריאליים אל טריטוריות הרגש של שלושת רבעי מדינה.
פיס – ה"איגלס" ב-I Wish You Peace – שרו על פיס בשיאי הרכות המלו-מלנכולית, ו-Love מגיע ב-"מה שהעולם זקוק לו עכשיו" של ברט באכארך עם ג'קי דשנון.
והנה עוד סדרה של להיטי נצח: "סוס ללא שם" של "אמריקה", פולק-רוק בסטייל סיימון וגרפונקל, "שקרים קטנים" עם הפליטווד מאק. גרי ראפרטי הוא עוד זמר שהצליל שלו ב-Right Down The Ling נתקע חזק בזיכרון הנוסטלגי האישי. ובטח דמיס רוסוס היווני בקול הגבוה השמיימי ומלא התשוקה ב – Forever and Ever. ג'ניס איאן שרה At Seventeen, אחד השירים היותר כנים שנכתבו אי פעם על הגיל הטראומטי. דון מקלין מעביר את צמרוריו על "הידיעות הרעות" כאשר "המוסיקה מתה" ב"אמריקן פאיי". עוד קלאסיקות – "דה סטיב מילר באנד" ב"עוף כמו נשר", קארלי סיימון – You're So vain. סנואי ווייט באחד הסלואיים המורחים של כל הזמנים – "ציפור גן עדן" – Bird Of Paradise, כולל סולו גיטרה גן עדן.

המוסיקה הזו לא מתה. גמעתי את הדיסק הכפול בשלוקים מהירים, בקלות נסבלת. בגעגוע שהוא הרבה מעבר להאזנה אקראית למצעד פזמוני עבר.  

 

בתמונות מלמעלה למטה: אייבי, פליסיאנו (Rain) דמיס רוסוס (Forever and Ever), אל סטיוארט (The Year Of The Cat), ליאו סאייר (When I Need You)

The Voice Of Peace Vol.2

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

8 תגובות

  1. היה גם שיר בצרפתיתת שאני ממש זוכרת ממתי שהייתי קטנה ושמעתי את זה.. ואני לא מוצאת אותוו בבקשה אם אתם יודעיםם

  2. שכחת להזכיר את השיר המקסים של כריסטופר קרוס סיילינג שיר מהמם שאני מאוד אוהב

  3. רכשתי את הדיסק כיף להאזין לו,זה כאילו מאזינים בשידור חי לקול השלום ושומעים שירים וגינגלים

  4. תחנת קול השלום הייתה לא רק תחנה ששידרה שירים איכותיים מכל העולם ,אלא חווית מוזיקה עם שדרנים מעולים אשר הביאו חוויה חדשה באותה תקופה של 24 שעות שידור ומוזיקת עולם שכמעט לא הושמע בזמנו. הדיסק הוא טעימה קטנה עם טעם של עוד והרבה מהתחנה המיתולוגית ודווקא לחובבי המוזיקה הצעירים רצוי שיאזינו גם לתחנת רדיוס אשר החזירה לנו מעט מאותו געגוע למשהו איכותי.

  5. ללא כל ספק – קול השלום היתה התחנה הטובה ביותר בארץ מאז ימי המפץ הגדול…
    שום תחנה אחרת לא הגיעה לקרסוליה למעט התחנה הדגולה "רדיוס" המשחזרת את החומר המשובח ביותר מחדש תוך שימת דגש על מוסיקת ה-AOR העוצמתית והטובה מכולן.
    בזכות "קול-השלום" רכשתי אלפי תקליטי AOR בזמנו ואני חושב שלא פיספסתי אף לא AOR אחד מאז 1975 ועד לרגע זה….
    הדיסק מומלץ בטירוף חיובי ביותר ! משוגע מי שלא רוכש לו עותק !
    אביה.

  6. דיסק אוסף שמתקרב לשלמות, חובה לכל חובב מוסיקה. וזו כמובן גם תזכורת לתחנת הרדיו הטובה ביותר שהיתה לנו וחבל שאיפשרנו את הטבעתה. לרוץ ולקנות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות