ההופעה האקוסטית

מוקי

זאפה ת"א
5/5

פרקשיין – אלעד נאמן, בס- מיכאל פרוסט, פסנתר – אייל "פרסו" שחר, שירה ליווי – שירה חן, גיטרות – רוביק רוזנברג, סאונד – ליאור טבת, תאורה ועיצוב במה – יזהר רוזנטל, ניהול הפקה – דורון פרדנוי.

שירים: אדמה, מטר, רק תגידי, אם לא עכשיו, אלהים, מה את רואה, לא נפסיק לחלום, באמת ומקרוב, עירומה (ביצע: שירה חן), עוקף מלמעלה, מדברים על שלום, באתי ממך, רוץ נתי, זה לא נגמר, יושב מול הניר, ילדה סוכר. הדרנים: מלחמה, נופל וקם, באמת ומקרוב.

מוקי מתיישב על כיסא? לא מתאים? אקוסטי שמקוסטי. ובאמת אחרי שיר וחצי הוא מעיף את הכיסא. בהמשך הוא יגיד לקהל שזה ממש מעליב אותו, שממשיכים לשבת ליד השולחנות, ושירימו את התחת. ובאמת, בשלושת השירים האחרונים הסתמנה הילולה קטנה.
אם מוקי זה היפהופ מיינסטרים, אז אני בעד היפהופ מיינסטרים. מעולם לא שמעתי את מוקי "חשמלי", אבל הסידור הזה – ה"אקוסטי" מאוד התאים לי. קודם כל: ללא מטען דציבלים, אפשר לעשות הכרה מעמיקה יותר עם הנפש הפועלת, ואכן לא אכחיש וגם אודה שמוקי הוא אחת הנפשות הפועלות היותר חביבות עלי בהיפ הופ המקומי.
שנית: שומעים שירים, מוסיקה, מילים, והכל מגיע עטוף באווירה מזמינה. לעומת ראפרים כוחניים שמנסים "להעביר מסר" כאילו הם המציאו את מוסיקת המחאה, מוקי קרוב אצל עצמו, מעביר בחן אותנטי את חרוזיו השנונים. וגם האלמנט הרוקי-כוחני אצלו הוא בילט אין הכי טבעי שאפשר.
הרעיון לאלבום אקוסטי נולד בעקבות מופע חד-פעמי של מוקי ופילוני שנערך לפני כשנה בצוותא. השניים ביצעו את מיטב הרפרטואר של מוקי בגרסאות מיוחדות. תהליך העבודה למופע חד-פעמי יצר חיבור חדש לשירים בגרסתם "העירומה" והוליד בסופו של דבר אלבום חדש אותו עיבד והפיק פילוני והכיל את המיטב של מוקי בגרסאות אקוסטיות: "אלוהים", "מדברים על שלום",עוקף מלמעלה", "ילדה סוכר", "לא רואה ממטר", "רק תגידי", "האדמה בוכה", "באמת ומקרוב", ועוד שירים משני אלבומיו – "שמע ישראל" (2002( ו"עוקף מלמעלה" (2005)
כבר כתבתי בביקורת על האלבום האקוסטי שמוק הוא לטעמי ההיפ הופר הכי ישראלי שצמח כאן. ישראלי כידוע, יכול להיות גם רוק, רגאיי וגם סמבה. בטח "ים-תיכוני". ראפ. ומוקי – פחות מזוהה אצלי עם ראפ. יותר משתייך למרחב המוסיקלי המקומי. זו אינה רק המילה. זה הטון, זו התחושה. והטון שנובעים מהסביבה שלנו, מהאופי האנושי המקומי, מהאדמה הזו, שיש בה הרבה בוץ טובעני ואבק דרכים, מה שגורם לך להתלבט ולהתחבט מי אתה ומי באמת האלהים שלך. ומוקי לפעמים בא ומוציא לך את המילים מהפה.
ההחלטה של מוקי להתרכך בגרסה אקוסטית לשיריו – היא חלק מזה, כי בסופו של דבר אנחנו לא ממש תרבות של היפ היפ. התחושה היא שהאיש דובר אלי מתוך הסביבה הזו. היפ הופ זה לא רק אופנה שמגיעה מעבר לים, בשביל מוקי היפ הופ הוא אמצעי אמיתי להגיד דברים. קודם כל מוסיקה ואחר-כך טרנד.
לכן, גם במופע הזה – כמעט כל שיר הוא שיר – עם לחן ועיבוד ותזמור, משהו שבא לך להצטרף ובכל סגנון – היפ הופ, רגאיי, אפר קאריבי, אבל באופן כללי האווירה – היא של מוסיקה כזו כייפית, לא אטרפית, שמגיעה מחופים אקזוטיים שטופי שמש. מוקי רוצה בעיקר לעשות טוב בנשמה, ואם זה מגיע גם עם מסרים ותובנות – אז סבבה.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות