אנחנו יכולים להיות אלופי העולם בטראנס. באמת: יוצאים מכאן ילדי פלא בתורת הסאונד האלקטרוני. יש עולם שלם של מושגים. "פרוגרסיב" "פול און" טראנס. עוד הרבה. רמיקס היא מילת קסם. יש חבר'ה שטסים להפעיל מכונות במועדונים בשוודיה ובאוסטרליה. יש חברת מוסיקה שנבנית על זה (BNE) יש כאן תעשיה. אז למה לא שמעתי עד היום על פאטאלי aka איתן כרמי? אני לוקח את האלבום הזה, וצריך לערוך תחקיר זכוכית מגדלת כדי להבין שהרמיקסר הוא אכן הנ"ל. באינטרנט אני מגלה שהכולה-בן-24 (בגיל 16 גילה את עולם ה-Midi ונשבה בקסצו) הזה כבר מוציא אלבום מספר חמש או שש. (הקשבתם ל-Faith או ל-Dawn) נדמה לי שהוא מנצרת במקור, פריק של אלקטרוניקת סאונד. מה שמדהים במקצוע הזה הוא האנונימיות של טכנאי-אמני הסאונד האלה.
המיוחד בקומבינות הסאונד האלה – שמשדרות דינסוס באווירה מאוד תעשייתית מנוכרת הוא ברהמיקסוס של "יצירות" של אחרים. למשל, הדיסק הזה נפתח בקטע של Son Kitz (משהו שבדי?) שנקרא Let Us Be. בהתחלה – צליל אמביינט עתידני יפה, רווי מתח. בהמשך זה מתפתח למקצב אלקטרוני עם אפקטים הזויים משהו, ובחלק הבא זה כבר לדפוק ראש בקצב אחיד עם מעברונים מקשטים וקולו רקע כביכול אורינטאליים. כלומר: טראנס לא הכי פשטני. Homless קטע מקורי, אבל קשה לקבל מטראנס תחושת "הומלסיות".

 אז מה הבשורה של פאטאלי? במערכת הסראונד שלי זה נשמע אחלה. אבל בסך הכל מדובר במוסיקה מאוד פונקציונאלית. אתה לא יכול לשיר אותה. רק לפזז, לרקוע, לדנסס. פאטאלי מקצוען בתחום. הוא אינו נופל מכל הרמיקסרים ה"גאונים" שיצאו מארצנו לרעות בשדות זרים. ותגידו שזה "פרוגרסיב". תגידו. מה zזה חשוב. אז יש פה ושם קצת אפקטים, אבל לא ניואנסים שישנו את המהות הלא אומנותית של המוסיקה הזו שנשארת בבסיסה א-מלודית, צרת אופקים, אבל מרהיבה בסאונדים שלה.