מסתמנת נטייה לאחרונה לקחת את השירים של זמרי מיינסטרים, סוונטיז-אייטיז, אל הריתם סקשן הרוקנרולי, לטעון אותם בדציבלים. שמעתי את "שייגעצ" בכמה קאברים לא רעים, יותר מעין שעשוע, אם כי לא פרודיה על שירים מהשירון הישראלי. עמית באומל בחר בשיר "דרך ארוכה" של אחת המיינסטרימסיטיות היותר מוצהרות, גלי עטרי. התקין לו עיבוד רוקנ'רולי ישיר. זו בטח אינה פרודיה. באומל שר בהתרגשות "ואני ציפור בליל סגריר/ ציפור בלי בית"…"מי אני/ מה היום/ מי אני בשיר" , כאילו היה דחוף לו לבצע את השיר הזה..
יש משהו ראשוני יפה בקול של באומל שנהנה מיתרון כפול – גם לחן יפה וגם קצב שנושא אותו למקומות שהשיר לא ביקר בהם. מול הביצוע המעודן סולידי של גלי עטרי, מקבלים דרמה רוקיסטית של ממש מבאומל. אני לא בטוח שבאומל הקשה על עצמו למה להטעין את השיר הזה בדציבלים. אבל אתם יודעים מה? למה להקשות קושיות. טוב שיש גם גרסה כזו. אני בעד לחדש ולרענן, גם מבלי שתהיה סיבה מנומקת.
