עובדיה חממה הרחום והחנון שב אל המקורות כדי לקבל השראה לתפילתו, המתבססת על תפילתו הקצרה של משה רבנו לריפוי אחותו, מרים הנביאה (במדבר י"ב, י"ג) ומתקשר לנס ההחלמה שארע לשושנה בצרי, נכדתו של הרב בצרי – ובשיא – שחזור של הרב עצמו שאחז בידיו את נכדתו מחוסרת ההכרה. השיר והביצוע מחזירים אל "אנא בכוח", להיטו הגדול,  מבחינת המנגינה וההרמוניה.

לשיטתו של חממה: קטע שירת ההרבים של "אל נא רפא נא לה" רגוע ונינוח לעומת חלקו הראשון של השיר שבו מתאמץ חממה עד זעקה ב"נשמה בוכיה מבקשת רחם", מתרגש-מתפעם לשיר "השב נשמתה אלינו כקדם". והנה, כמעט מאמצע השיר ועד תומו זוהי כבר שירת הרבים שחוזרת על המשפט הנ"ל כולל קולו של הרב בצרי בסיום. אם התכוון חממה לעורר התפעמות שבשירה בציבור, אז השיג את שלו. מצד שני – אין כאן  התפתחות ייחודית כמו שהייתה ב"אנא בכוח". ועדיין זה הכישרון של חממה להפוך תפילה למנגינה שמזדמרת ברבים באווירת הנוחם המלטפת הזו.