"לפעמים נדמה לי שסתם/אני רץ בלי לראות מטרה"

שר קולו הדואב של עידו ליברמן. אני מאמין לו שהוא מתכוון לכך. אני מאמין לו גם כשהוא מוסיף: "ויודע שגם אם ארצה/ לא אוכל להפסיק".
הבעיות  שלי עם טקסטים כאלה הן: א. הם נורא נדושים (באמת מי לא חושב פעמיים בשבוע על מהי מהות כל הריצה הזו, על מה נלחמים) וב. שזה כתוב כאילו בשפת היום-יום. אני לא נגד פשטות. אבל גם בפשטות השירית יש תמיד איזה ניואנס שעושה את ההבדל. השורה הזו נשמעת כמו שיחת רעים על כוס קפה. "שמע, בזמן האחרון, אני מרגיש שאני סתם רץ בלי לראות מטרה". המוסיקה: מתחילה באקוסטית, שקט, קודר, קול רוטט, מנגינה יפה, בלדת ז'אנר (רוק כבד) שמטפסת באיפוק יפה, בשירת רגש חמה. המעבר (חשמליות, תופים, קולות) נכנסים במינון. האם הטקסט הרג את הלחן? לא אבל פצע אותו. חבל.