עד עידן המחשב זה היה טייפ ערוצים. מאז עברנו מהפכה שמשמעותה: המחשב משמש גם כמיקסר וגם כמכשיר הקלטה. חלוקת הערוצים לכל כלי וכלי מאפשרת שליטה בתהליך – אפשר "לבודד" ערוץ להאזין רק לו. להאזין רק לתופים, להאזין רק לסולו הגיטרה, או רק לזמר. לכל ערוץ יש עצמת ווליום משלו. המיקסר בעצם מתאם בין העוצמות השונות של הערוצים השונים, ותפקידו של ה"מבשל" להגיע לסאונד מאוזן – שהערוצים ולא "יעלו" זה על זה. גם השירה היא במקרה הזה מתפקדת כערוץ נגינה. לזמר תפקיד חשוב בשיר וגם במיקס. אחרי שמקבלים תמונה ברורה של איך השיר הולך להישמע, פותחים את ערוץ השירה (או את ערוצי השירה השונים) כדי לתת יחס מתאים לקולו של הזמר במיקס הסופי, ביחס למוסיקה. במיקס קובעים כאמור את עצמת כל ערוץ וערוץ, את מיקומו של הצליל במרחב השמיעה שלנו – צידוד של הסטריאו + אפקטים שונים שמוסיפים על כל צליל וצליל.
Mix – הוא עירבול של צלילים. המכשיר "מיקסר" מזכיר לנו אותו מערבל במטבח המשמש ל הכנת קצפת, עוגות. במוסיקה במקום ביצים וקמח משתמשים בערוצי מוסיקה שונים. כל שיר בנוי ממספר כלי נגינה. תופים, גיטרות למיניהן, כלי נשיפה, קלידים. כל כלי מקבל ערוץ משלו, גם במיקסר, וגם במכשיר ההקלטה.
Remix ("רמיקס" או "רה-מיקס") מציע בדרך כלל אלטרנטיבה למקור. הוא כול להיות ייחודי, מקורי בפני עצמו, לאו-דווקא פונה מיידית לרחבת הריקודים, הוא יכול גם להיות מחזור של שבלונת סאונד אופנתית לרחבת הריקודים. פעולת המיקס היא אחד המרכיבים החשובים ביותר בעבודת האולפן בהפקת כל שיר. המטרה/ יומרה של הרמיקסר הן ליצור גרסה חליפית של השיר ע"י הוספה או החסרה של אלמנטים שונים כמו גובה הצליל (Pitch) קצב (Tempo) שינויים שונים בערוצים (Equalizations) ועוד אספקטים שונים של המיקס המקורי – לעיתים אף בעיבוד המקורי עצמו. רה-מיקס הוא לעיתים גרסה שמעניקה לשיר לא מצליח – הזדמנות שנייה ברדיו (גרסת רדיו) או במועדון (גרסת קלאב)
הרה-מיקס הוא פעולת בישול של המקור. רוב הרה-מיקסרים כיום הם בעצמם די ג'אים, שמנצלים את היתרון שלהם כמי שמנגנים מוסיקה לקהל רחב – מזהים ביקושים, למעשה – מה שעובד על הקהל – זיהוי שמאפשר להם לדעת איך הרה-מיקס שלהם צריך להישמע. היתרון שלהם על פני טכנאי הקלטות הסגור בד' אמותיו – בזה שהם יכולים לנסות את הרה-מיקס ב"לייב" ולראות איך הוא עובד על הקהל, לשפר אותו ולבדוק שוב.
עבודת הרה-מיקס יכולה להיעשות עם או בלי שיתוף פעולה של האמן. רוב האמנים בחו"ל נותנים יד חופשית לטכנאי המיקסים להתפרע עם השיר שלהם, לעשות בו כברצונם. אחרי הכל רוב עבודת הרה-מיקס נעשות עם חומרי הגלם הקיימים של השיר. לעיתים רחוקות הזמר משתף פעולה בעבודת הרה-מיקס ומקליט קולות מחדש כדי להתאים את אופי השירה לאופי המיקס החדש.
למה זה טוב? למה לקחת שיר, שאמן השקיע בו את מיטב כוחותיו וכישרונו המוסיקלי ואשר כבר עובד ומוקסס ולתת אותו לגורם נוסף שלא קשור בכלל ולאפשר לו "להתעלל", לעשות בו כבשלו – לעיתים עד כדי מהפך מוחלט?
הדי ג'איים הבולטים יטענו שהרה-מיקס הוא אמנות בפני עצמה – כל רמיקסר מתהדר בעבודות המיוחדות לו, שזה משהו לעבר לטכנאות גרידא. הוא בוחן את המיקס בצורה שונה ומגלה את הפוטנציאל הגלום בשיר.
ה"רה-מיקס" התפתח למימדים מסחריים בתעשיית המוסיקה – שאימצה אותו כחלק בלתי נפרד ממנה. שירים זניחים באלבומים הפכו ללהיטי ענק בעקבות הטיפול של הרה-מיקסר. למעשה, הרה-מיקס חושף את השיר לקהל יעד שונה, ומגדיל את מחזור המכירה שלו. שיר שזכה לגרסת רה מיקס "מסחרית" בהשוואה לזו שבאלבום, נחשף לקהל שיתכן כי לא היה שם לב לקיומו אלמלא הרה-מיקס.
הרה מיקסים הם תחום בולט וחיוני בתעשיית המוסיקה: שירים רבים – כבר בשלב הוצאתם – עוברים למפיקים – לפעמים בשיתוף האמן ולפעמים בלעדיו – לצורך רה-מיקס.
בישראל תחום הרה-מיקסים עדיין נמצא בהתפתחות. רוב הרה-מיקסים שיוצאים ממוקססים ע"י האמן עצמו, או ע"י אותו טכנאי הקלטות שמיקסס את השיר המקורי, מה שבדרך כלל מבטל אפשרות לרענון יצירתי ולמשהו שונה לעומת המקור.
למטה דוגמיות של רה מיקסים של עופר ניסים לעופרה חזה (Isaac) ושל קראפטוורק לביטלס (Eleanor Rigby)
תגובה אחת