קשה לשים האצבע על להקה המייצגת במובהק את ה"אסיד ג’אז". תקראו לזה "גרוב ג’אז", "קלאב ג’אז". לא מדובר ממש בהיתוך של ג’אז לסגנונות האלה. בואו נגיד שסול, דיסקו, דאנס שנות השמונים מתחברים לאיזושהי צורה של ג’אז.
הרעיון הכללי של ממציאי הז’אנר היה להחזיר את הג’אז למקום שבו הוא נולד – אולם הריקודים. האם זו "ג’יימס טיילור קוורטט" שעושה ג’אז פאנקי, או "ברנד ניו הביז" ודי-אינפלואנס שעושים פאנקי-סול בסטייל השבעים. "סנובוי" עם סול מלודי ווקאלי מעוטר בתזמורי ג’אז, "אמא אדמה" שזה ריתם אנד בלוז ששייך לתור הזהב של המוסיקה השחורה. אין ספק שעורכי האוסף הצליחו להרכיב 26 קטעים בשני דיסקים המייצגים טווח רחב של פיוז’נים. קולקציה של קטעים שאינם להיטים, אבל עברו את מבחן הזמן
