פול יאנג מייצג נקודת המפגש בין הסול (Soul) והסינת'-פופ (Synth-pop) בפופ הבריטי של השמונים. בחיבור הזה נולדו להיטים, חלקם הגיעו למקומות הראשונים במצעדים, כמו Every Time You Go Away. (דגימת סאונד 1)
יאנג בלט מאוד גם כקאבריסט. הטנור הגמיש שלו שנתמך בעיבודים עשירים הצליח להפיח חיים חדשים בשירים כ – Oh Girl של ה – Chi-Lites, "בכל מקום שאני מניח כובעי (זה ביתי)" Wherever I Lay My Hat That's My Home של מרווין גיי, למעשה הלהיט הראשון המשמעותי של יאנג כזמר סולו.
האסופה הזו כוללת בין השאר גרסה ל"שני הצדדים עכשיו" Both Sides Now של ג'וני מיטשל ובלדה בדואט מוצלח עם הסופרסטאר האיטלקי זוקרו Zucchero בשיר Senza Una Donna ("ללא אישה"). קונטרסט של קול חצצי בנוסח ג'ו קוקר וקול הנשמה הגבוה של יאנג.
"בכל פעם שאת עוזבת" הוא קאבר לשיר של הצמד האמריקני הול אנד הוטס, שיר שהכניס את יאנג לאמריקה בדלת הראשית. Come Back And Stay הוא פופ אפביט שמתקשר פחות עם סול ויותר עם פופ נוסח ג'ורג' מייקל.
הבחירה שלי נופלת על Don't Dream It's Over , שיר של להקת Crowded House שהוקלט לראשונה לקונצרט למען נלסון מנדלה. שיר שאומר there is freedom within, there is freedom without. (דגימת סאונד 2) להיט גדול נוסף – Love Of The Common People, "אהבת האנשים הפשוטים" הוא קאבר לשיר של ניקי תומאס, שיר עם השפעה רגאיית מסוימת. (דגימת סאונד 3)
I'm Only Foolin' Myself, הוא דוגמה לסול מיוסיק מהנוסחים הקלאסיים של "מוטאון" (כמו האחים
אייזלי).
העיבוד הפאנקי הבולט, החזק והסוחף באוסף מגיע ב- I'm Gonna Tear Your Playhouse Down, צלילי סיינתיסייזר מצליפים בקונטרסט לצלילי מיתר.
ומיד אחריו שיר – השקט שאחרי הסערה בשיר קודר ועצוב – "איש שבור", Broken Man, פול יאנג מקונן כאן סיפורו של אדם שבור לב בטונים תואמים.
זהו אחד האוספים הטובים של פול יאנג (אם כי ללא הקאבר שלו ל – Love Will Tear Us Apart של ג'וי דוויז'ן) שאינו מותיר מקום לספק: שיאו היה באייטיז, ובשני האלבומים שהניבו את מירב ומיטב הלהיטים – ,No Parlez ,The Secret Of Association.
Paul Young – Don't Dream It's Over
Paul Young – Wherever I Lay My Hat (That's My Home)
