מסורת הפולק האירי אינה יודעת גבולות. יותר מזה: היא פורצת גבולות. הפכה נחלת הכלל העולמית והגיעה גם אלינו, ןלמעשה, כמעט בכל העולם צצים הרכבים שמנגנים את המוסיקה הזו.
בישראל צמחו לא מעט הרכבים, חלקם טובים, חלקם אף טובים מאוד שמנגנים מוסיקה קלטית מסורתית ומודרנית על הרילים (Reels) והג'יגים (Jigs) שלה. את גל שחר בכינור וסוניטה סטינסלו (אמריקאית במוצאה שהשתקעה בישראל), בנבל הנקראים "צלול", הייתי משייך לליגת העל של המוסיקה הקלטית לא רק בישראל. רמה בפני עצמה – בחיבור למסורת וגם ב"ליריות" המיוחדת להם, ובמיוחד בעיבודים הקולחים לשני הכלים.
השניים, עם עזרה מאיש כלי ההקשה אייב דורון, יצרו מוסיקה ייחודית בצירוף הזה של כינור ונבל. הצמד מגלם שילוב של ידע, למידה, השפעות ורגישות מופלאה לשורשי המוסיקה הזו.
הצליל שהשניים הפיקו ענוג ומענג. נקי, יפה וצלול, כל-כך אותנטי שאינו מחשיד אותם כמי שמוצאם אינו מהפולק האירי המסורתי. האינטרקציה בין גל לסוניטה הולידה צלילים ארוגים זה בזה בבהירות קריסטלית, מנגינה ואימפרוביזציה, מתפתחים לעיתים בצורה מפתיעה עד מלהיבה (Frailach עם הניחוח היהודי) גל שחר למד והושפע מכנרים שונים, וזה ניכר במיומנותו הגבוהה. סוניטה מעניקה את הבהירות השמימית הזו שבלעדיה "צלול" לא היו נשמעים כל כך נקיים. כבר אמרתי עונג? הייתי בנהר שלהם ואני זורם איתו.