על האיכויות של גריי עמדנו כבר ב"סולם לבן", 1999. גם זה אלבום אקוסטי כמעט למהדרין. גריי מחייה את טרובדור הפולק. מזכיר את ניק דרייק. אלה שירים שהוקלטו בטרם הצלחה. גריי נשמע אז מדוכדך על חוסר ההכרה בכשרונו. ב"ירח אדום" הוא שר "אני הולך ומתעייף מההתעלמות בי, ממה שעומד בדרכי". מה שהופך את שירתו למיוחדת היא צורת השירה המאוד ישירה-אותנטית. זה אוסף מלודי-אינטימי בעיבודים עדינים לגיטרה-פסנתר-ריתם סקשן. מלנכולי, אבל עם אופטימיות זהירה
