ירדן בר-כוכבא מהרהרת על תהליך הגדילה מיום היוולדנו. "כל אחד שרק נולד מקבל במתנה קופסה שבתוכה יש סוד גדול מאוד …" ובהמשך – אנחנו גדלים יחד עם מה שניתן לנו, כולל הצצה לתוך הקופסה בתוך החלום, שואלים שאלות על מהויות החיים, אלא שלבסוף נשארים עם משהו ריק מאוד רגשית.
שיר טוב, אם כי הייתי עובד על הטקסט. יש קטעים שהוא נשמע יותר פרוזה ופחות שיר. ועוד הערה: "כל אחד ש"רק נולד" למה "רק"? אם זה במשמעות תחבירית של זמן, צ"ל "כשרק".
שיר רגוע, צלילים וטון נוגים, פופ של מלודיה יפה, דואט של רכות אינטימית של הבעה ולחישות. בר-כוכבא לא מנסה להיות גדולה מהשיר. מעניקה לו את המינון הקולי הנכון. גם העיבוד תורם לתחושה של ריחוק הזוי משהו. יפה.
