מזמן לא נהניתי ככה ממיק ג’אגר. פעם ראשונה שהוא כותב מוסיקה לסרט (חידוש של צ’ארלס שייר ל"אלפי" מהשישים), ובשביל פעם ראשונה, יצא לו משהו מרגש באמת, אלבום שירים יפהפה. אחרי חמישה עשורי קריירה ב"האבנים", הג’אגר עדיין בשיא כושר כתיבתו. מהפתיח "אולד הביטס דיי הרד" מתברר כי שיתוף הפעולה של ג’אגר עם דייב סטיוארט, מהיוריתמיקס לשעבר, עשה לג’אגר רק טוב. "ניו-יורק האסטל" מלווה בצליל מפוחית מתחבר עם הבלוז "לט’ס מייק איט אפ". גם כאן האדונים ג’אגר את סטיוארט עשו עבודת נשמה. אחר-כך מצטרפת, הזמרת ג’וס סטון יחד עם נדירה סייד ב-WICKED TIME שיר סול ממיס. אבל זה עדיין כלום מול הדואט של ג’אגר וסטון "בודד/ת בלעדיך" ששניהם כתבו במסורת הסול מיוסיק של השישים שבעים. איזה סלואו. בהמשך מגיע סול מלוטש בביצוע גרי "מאדבון" קופר – "חשכת אהבתך" ועוד שני קטעים אינסטרומנטלים של ג’אגר את סטיוארט ("ג’ק דה לד", "הו ניקי") ללכת על זה.
