שמעתי יותר מחמש חוות דעת. ממשעמם ועד מלהיב. יש בעיה עם ביקורת מופע אצטדיונים. לעולם הרי לא תקבל את זה כמו שרצית. לדפש מוד יש מופע אצטדיונים מהוקצע, משחזרים בדייקנות את הצליל שלהם, משחילים שירים חדשים לאיזון הרפרטואר.
אני גם לא ממהר להיכנס לביקורות נחרצות קוטלות או מתלהבות. כי לקטול זה לומר שדפש מוד הייתה רעה. רעה זה עניין יחסי. כי אם אתה רוצה לקבל את רשימת השירים שהכנת, חברך דווקא מעוניין בעיקר בשיר החדש. מצד שני – אם אתה רוצה לקבל את דפש מוד בצליל הכי אותנטי שלה – הרי דייב גאהן מרטין גור ואנדי פלטשר הם אנשי מקצוע, שעושים מלאכתם מקצועית ונאמנה.
ואני שואל – זה מספיק? כלומר, אז למה נשארתי בעיקר פושר. תנודות בין קר וחם. החום הגיע בעיקר מהוייב של האירוע – בכל זאת אין כזה אירוע כל חודשיים, אבל משהו בכל זאת לא עבד כדי שהדפש תייצר ריגושים. ממרומי היציע גם נדמה לי שההמון הסואן והמרהיב לא סאן כמו שציפיתי. אבל זה לא בגלל שהדפש נתנו מופע רע. זה הם. זהו מופע האיצטדיונים שלהם, סאונד טוב, מסכים אקטיביים, דייב גאהן – סופרסטאר מנסה ככל יכולתו להלהיב. מרטין גור – גיטריסט על. אבל עד כאן. לא מעבר.
דפש מוד מלהיבה עד גבול מסוים, שאותו אינה חוצה. זה לא עניין של רשימת שירים, שאולי אכזבה פה ושם. אבל על רשימת שירים אין מה לבוא בטענות: זוהי הרי הלהקה היום. ולא כאן הבעיה. הבעיה היא יותר בפורמולה די ממוחזרת של גיטרות וסינטיסייזרים, צליל פופ-רוק שמונים מעודכן אבל בדרך כלל כבר לא מחדש. הייתי מת שהדפש יעשו עוד הרבה שירים כמו Wrong, השיר השני בערב שהוא בהחלט חריג, אבל אין להם אוצרות חדשים למכביר.
יכול להיות שרף הציפיות הורם גבוה מדי? עדיין מדהים, שלהקה שאינה ענקית הלהקות בכל הזמנים, מצליחה להביא כל כך הרבה אנשים, גם כאלה שלא שמעו שיר שלה, שלא לדבר על דיסק – רק כדי לספר שהיו שם כשזה קורה. ומי שהיה שם ושילם כדי להגיד שהיה שם – קיבל את מבוקשו. אמיתי ואותנטי. על זה אני מוכן לחתום. האם האמיתי והאותנטי הוא הוא חוויה מסעירה, אולטימטיבית ומעוררת ריגושים? כאן אני פחות בטוח.

רשימת שירים

דפש מוד – מסיבת עיתונאים

דפש מוד קטעים מההופעה מאי 2009, איצטדיון רמת-גן