לא האירוויזיון הוליד את הקשר בין השתיים. זהו קשר של שנים, דרך לא פשוטה, או כפי שניני מתבטאת בדברי ההקדמה – "לא היו פרחים בשולי הדרך בה בחרנו לצעוד, גם לא המונים מריעים". האירוויזיון פתח אותה (את הדרך), הוציא את תוצאות הקשר מן הכוח אל הפועל. הדואט ביניהן – יותר מדואט רגיל. הוא חיבור של שתי נשים שחשות זו את זו.
האלבום באופיו קוסמופוליטי – שלוש שפות, שירים שחלקם נכתבו לאירוויזיון, גם סולואים שלה ושלה. גם קאברים למדונה, ללנון ומקרטני.
דואטים: "עינייך", "בואי לרקוד איתי", "נאמין בחלום", "כל שנייה", We Can Work It Out של לנון ומקרטני.
יש במפגש (עיבודים והפקה מוסיקלית: גיל דור, יועד נבו, עמוס עבר הדני) רגעים מוסיקליים מיוחדים. מירה ואחינועם חברו, כי נוצר ביניהן יותר ממחיבור מוסיקלי, למרות השוני ביניהן (שפה, כתיבה), למרות שהן מיוחדות כל אחת בדרכה. הואלס "בוא לרקוד איתי" הוא מסוג השירים המחניפים שאינם זקוקים להאזנה שנייה. מענג מהצליל הראשון. מפגש קולות שובה בקלילותו הקולחת.
השתיים נמצאות בספירה של אמונה בטוב – באדם, בחלום, בשלום, למרות חוסר הסיכוי שניבט מכל מקום. יוצאות מהמינור הנוגה לטונים של תקווה ("נאמין בחלום") במונחים אופנתיים, ככה לא שרים היום, אלא שמירה ואחינועם הופכות את הדואט לאותנטי בעוצמה השירה שהן משדרות ביחד.
האלבום מכיל ארבעה שירים מאלבום הסולו של מירה עווד, "בהלואן" – את "ענן" (Cloud), "אחרי הגשם" (After the Rain), "היחסים שלנו" (Olkatona) המרגש, ו"מילה" (A Word) בדואט עם אחינועם. ללא ספק בעיה – במיוחד למי שרכש כבר את אלבומה של עווד. זה מצב הנובע מהרצון לנצל המומנטום של האירוויזיון בקומבינה של אלבום לקט היוצא לרגל האירוע. מצד שני: אחינועם ניני שרה את Nanina, את Frozen של מדונה (ביצוע מיוחד, יפהפה), "ריקוד של תקווה" (Dance Of Hope)
המישמש אינו פוגע ביופיו של האלבום. תפסת מרובה – תפסת מרובה. מי שיגיע לאלבום הזה יקבל משתיהן ומכל אחת לחוד מקבץ שירים של צבעים יפים – במנגינות, בקולות, בעיבודים. מירה בסגנון היותר אישי פיוטי, אחינועם בסגנונה, היותר פולק-וורלדמיוסיק. יש חיבור בין הזמרות, בין החומרים. בין הלבבות.
