ריקי גל צילום יוסמיוסיק

רואים את השנים

ריקי גל

רידינג 3 ת"א
5/5

לריקי גל מריעים באמצע שיר. אי אפשר להמתין עד שתגיע לסופו. זה הניואנס בהגשה, באינטרפרטציה, מנקודת הזמן בה היא נמצאת, יש לה הג'סטה הזו, עד שאינך יכול להמתין למחיאת הכף בסוף השיר.
כמו נטענה מחדש, טוענת את השיר בעוצמות מחודשות של אהבה, תשוקה, כאילו כל שיר – ביצוע חייה, כאילו סיפורו חייב להיות מסופר מחדש. שיר לפי ריקי גל אינו רק להיט. הוא מחזה שמועלה מחדש.
ריקי גל בזמן הזה, כמו פעם כמו תמיד, טעונה מחדש לצאת לדרך, לחזור לכל מחוזותיה מ"מקום לדאגה", דרך "נערת הרוק", "ילד אסור" בואכה "מה זאת אהבה", "חולשה לרקדנים" ועד "מערבה מכאן", "היי שקטה" ו"רואים את השנים".
שמלה סגולה שיפונית, היא כבר אינה "נערת רוק", אבל נראית חבל על הפנאי, ומה חשוב הגיל. כשלא רואים את השנים, אין צורך לספור אותן. ובביצועים – נערת הרוק. בלי מרכאות.
התכנסנו לרגל "רואים את השנים" החדש עם שיריו המצוינים של לירן נדל, שיעלה בסוף הערב לדואט מרגש. לא צריכים להמתין יותר מעשרים שניות כדי להבין שהייתה רעבה לבמה כמו לביאה שוחרת לטרף, סליחה על הדימוי החייתי, ואם להמשיך בו, אז מתאימה לי המטפורה השחוקה "חיית במה". מה זה אומר? ממש ככה. הלביאה חפצת חיים, ולהיות זמרת זה מחזור חיים. משהו שמתפעם-גועש מבפנים מחדש, משהו דחוף, טוטאלי.
ריקי גל אינה עולה לבמה רק כדי להחצין רגש. זמר/ת – אסור שירוצו לפני השיר. אסור שהמניירה תשתלט. ריקי גל מאוד תיאטרלית, אנרגתית, אבל נמצאת בתוך השיר, לא מאחוריו, לא מלפניו.
לא צורם שבגילה היא מנסה להיות גם זמרת רוק. זה אינו עניין של גיל. השנים עברו, אבל השירים עדיין מחוברים לגיטרות חשמליות, ואלכס פולק, גלעד אפרת, איתי מאירי, גידי הרץ ואיתי ניצן יתנו לה את המינונים הראויים בעיבודים המשדרגים של אלדד ציטרין. ריקי גל לא באה להתרפק על עברה. כשהיא שרה "היי שקטה", משהו טעון מגיע מבפנים. מכאן ומהעכשיו, בעוצמות הכי רוקיסטיות.
ראיתי כמה זמרות בקהל, צעירות ממנה באיזה 30 שנה. אני מקווה שהן הביאו מחברות. שרשמו הערות. יש מה ללמוד.
אמרתי לה בסוף הערב, שכל מחזור חדש של "כוכב נולד" מזכיר לי אותה, לא משום שאני מתגעגע לראותה בין השופטים (ולפי ממלאי המקום – חייבים להחזירה), אלא משום שהיא תמיד תשמש מודל לכל זמר וזמרת.
רואים אצלה את השנים, כל שנה וכל שנה הגיעו לבמת רידינג.

הרכב: איתמר מאירי: גיטרות, אלכס פולק – גיטרות, גידי הרץ פסנתר, איתי ניצן – תופים, גלעד אפרת – בס.

שירים: מקום לדאגה, סימנים של מים, אמא, נערת הרוק, בסוף היום, ילד אסור, לא, בצער לא רב, מכל המלחמות, מה זאת אהבה, אוהבת אותך יותר, הנה פתחתי חלון, חולשה לרקדנים, מחרוזת בני, מערבה מכאן, היי שקטה, רואים את השנים.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. יוסי , תענוג של פירגון , ביקורת וביקורות, כייף לראות שאתה מפרגן בכנות , ולזמרות הנכונות 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן