כשהיא תבוא הלילות הריקים ייעלמו/ החלקים השקטים ישמעו כשהיא תבוא/ כשזה יקרה כל החיפושים יגמרו כאילו שלא היו מעולם// והיא תבוא כמו קרן שמש/ אל תוך החדרים החשוכים/ןתאיר מבפנים/והיא תבוא  בלי להודיע כאילו שהייתה כאן תמיד/ היא תבוא לתמיד"….

הלילות הריקים… החדרים החשוכים. והנה כשהיא תבוא – ויהי אור. היא תמלא הכל ו"הכל יהיה כל כך מוכר וידוע"

סדרת ההמשך לגברים בוכים בלילה.  שרק החושך של הגעגועים יהפוך לאור של הגשמת האהבה.. הולך טוב עןם חושך- שמש.  צריכים כנראה להשלים עם מצב לא פשוט שכל זמר שני מחבר טקסט געגועים נטול ניצוץ פואטי. עוד גיבוב מחורז על כמיהה לגברת אהובה. עוד מפח ערגה של הגבר שחי בחושך כדי שהאור יגיע. ואז מגיע הטון הקודר צבוע מלנכולי, קצב מידטמפו, לחן קליט, שר ב"רגש", ואתה מזמזם את השיר כאילו הוא היה צפוי להגיע בטקסט כזה או אחר.
רגב דהן יודע לטפס בסולם הרגש, הפקת פופ טובה, נקייה, מהוקצעת. לחן קליט של להיט עונתי. אז הטקסט פשטני, שגרתי? תן לצליל ולטון העגמומי לזרום איתו. יעשה את העבודה. עושה גם עושה.  ולסיום קטנה: איפה ימצב עצמו רגב דהן בין דור דניאל והראל סקעת? אנחנו באותה ליגת זמרי פופ מלו-מלנכוליים, וכדי שאתה תהיה ייחודי, אתה חייב חומרים מקוריים. לרגב דהן יש עבודה.